"כשאתה נכנס לשירותים נייר טואלט הוא עדין נייר טואלט.."

בוקר יום ראשון...והפרווה כבר ירדה...ערב קודם לכן...והרגליים חלקות כמו של תינוק...השעה 8 ואנוכי קמה מאושרת ומסדרת תיק ....הכולל בתוכו מגבת...פירות,מים לא לשכוח..,שלא נדבר על קרם הגנה פוייזים להנאה כסף וכרטיס חופשי...שמחה ומרוצה יצאתי לי לכיוון הטרמפים....מחכה...ומחכה...וממשיכה לחכות וכנראה שבשלב מסויים הבנתי שלתפוס טרמפים בשעה 10 זה לא חכם..כי אף אחד לא יוצא מהגבעה הושממת הזאת..בכל מקרה..עליתי על טרמפ עם אישה חביבה שלא הוציאה הגה מהפה...ירדתי בירכתי לשלום עם תודה לבבית...וחיכיתי לאוטובוס עליו המושלמי מחכה לי....עיליתי עליו ונפגשנו...ולאחר העברת חוויות משותפות עקב חוסר התראות של פחות או יותר שבוע..ירדנו מן האוטובוס למרכזית וחיכנו לאוטובוס של הים..בו בעצם התישבנו מאחור והתחלנו לחפור על כמה שתירצה מאניוקית ורפת שכל...ומשום מה לאט לאט התחלנו לראות שאנשים מתחילים לרדת מהאוטובוס ואנחנו משום מה נשארנו לבד..(?) כנראה שתירצה לא מעניינת אף אחד....|=

בכל אופן הגענו למרכזית חוף הכרמל..שבו בעצם גילינו שחוש ההתמצאות שלנו שואף לאפס ...או יותר קרוב למינוס..אז התחלנו ללכת אחרי אנשים...ובסופו של דבר פיינלי...הגענו לים...היעד לו חיכינו כל השבוע....סוף סוף משהו מתבצע לאחר תיכנונים שלמים שלא יוצאים לפועל אף פעם..התישבנו לנו בצל..שמנו את הדברים ורצנו אל הים...ובעוד המושלמי רוצה אל הים אני נעצרתי מהוססת במקצת..נזכרת בחלום האיום שהיה לי וגרם לי להסתייגות נוראית שהביאה לכך שאני אשב בקצה החוף ואחכה לגלים הקטנים שיבואו אלי...((שאף אחד לא יצחק עלי זה היה ממש מפחיד...)) ומעבר לכך היה דגל אדום..ומעבר לזה שגילינו שחוש ההתמצאות שלנו לא משהו גם הבנו שאין לנו השכלה מעבר לתחומי בית הספר ואין לנו מושג מה אומר דגל אדום..אז לא לקחנו סיכונים מיותרים, לאחר שעה בערך..קמנו וגילינו שאפשר לבנות חוף שלם רק מהחול שנכנס לנו לתחתון הבגד ים, וזאת ניתן להבין אחרי שאתה לא ממש מצליח ללכת כי יש לך משקולת לא קטנה שמושכת אותך למטה.

הוצאנו את החול והתחלנו ללכת לכיוון חוף הסטודנטים ואז ראו עייננו דבר שמשך את תשומת לבינו למשך דקות אחדות..."הג'לי" המדוזה הכי גדולה שראינו איי פעם הייתה שרועה לה ככה על החוף...אז מצאנו מקל וכמו ילדים קטנים שמתלהבים ממזודה מסכנה שמתה, התחלנו לתקוע בה את המקל לראות אם היא זזה ומשום מה לקוות שהיא תקפוץ עליינו ולא באמת תמות...אבל בצער רב היא מתה...רק שעכשיו היא מחוררת מכל מקום אפשרי...

לאחר החקירה המעמיקה וצליבת הג'לי...המשכנו לחוף השני...והיו שם מלא..."אותכים"* ((* אותכים משמע ערסים הסיפור הזה בא עם קרדיט לאיתוש ולגושן..ואולי יבוא בהמשך)) אבל אנחנו התרחקנו מהם...ראינו את לוטם שיר והשחורה...בירכנו לשלום פרסנו את המגבות...והתחלנו במבצע שרפה המתוכנן מראש שבוע לפני כן.. ומכל הדברים שהיו לי בתיק..השתמשתי במגבת...כן...שימושי מאד..אז אכלנו קצת פירות ועשינו טובה ששתינו טיפה מהמים...וככה עברו להן 8 שעות בשמש...רק על צד אחד...כשהשמש התחילה פחות או יותר לשקוע...שטפתי את עצמי קצת...ותקפה אותי באסה נוראית שמבצע שרפה לא עבר בהצלחה ואין בי טיפה של שחור...וכנראה ארישה..שהיא רוסיה..בלי שום גזענות...תיהיה לעד שחורה ממני...בעודי משלימה עם העובדה..מגיע אל החוף באדישות גבר נאה...לא יותר מידי...מתישב לו עם גיטרה.ומגבת...פורש את המגבת לאורך ונשכב...אני והמושלמי הרשנו לעצמנו להפריע לו..."סליחה..אפשר בבקשה את הגיטרה?"

והוא...בנחמדות שלא ציפינו לה...השיב לנו בחיוך..ואפילו הושיט לנו אותה...ובזמן שהמושלמי מנסה לנגן כל מיני דברים לא ברורים.הוצאתי לי את הפוייזים והתחלתי לנסות דברים חדשים ומגניבים שאפילו נחלו הצלחה..!מאוחר יותר...התישבנו עם הגבר הנאה...ששאל לשמנו...ואז הוא התחיל לנגן לנו כל מיני דברים ונוכחנו לגלות שהבן אדם כישרוני בצורה שלא תאומן מה שבטוח אי אפשר לנחש עליו ממבט ראשני...המושלמי אומר שאני מגזימה אבל אני עדין בדעה שהוא אכן מוכשר ברמות על...לאחר 20 שירים מקסימים ולאחר כל שיר בא המשפט.."טוב שיר אחרון.." החלטתי ללמד את הגבר..בעל העיניים הכחולות ירוקות לשחק בפוייזים..והוא...והמושלמי בעילגות יתרה..לא נחלו בכך הצלחה גדולה אבל ללא ספק השתפרות שלא נראתה לפני כן...אז קרדיט...ולאחר זה..החלטנו לקום ולעזוב...וכאן מגיעה הבעיה...אני לא יכולה ללכת....מה?...מה קורה כאן?...האם נשרפתי?...אני?..שחורת העל?...פרנקית עם תעודת כשרות נשרפה כמו אשכנזיה לבנה וטהורה?..דברים לא מתחברים לי..ובלי גזענות כמובן שאף אשכנזי שפתח את הבלוג לא יעלב במקרה...אין דבר נגד אשכנזים נהפוכו..אני פשוט לא אתם ובכל הנוגע לשמש...אני יותר מתחברת לצד הפרנקי...או לפחות הייתי מתחברת...

ולאחר שהתחלנו ללכת והגענו לסוף גם הבנו שהכפכפים של המושלמי לא עימנו יותר..חזרנו את כל החוף אחורה...והכי מבאס ומתסכל...שכשחזרנו הם כבר לא היו שם....|=

בדרך חזרה בפעם השניה עם רגליים שרופות ושורפות...אדומות וכואבות...ואין יותר בכיינות מזה....התישבנו והקשבנו לצלילי

"sweet child o' mine" של "guns n' roses"שהתנגן שם באחת המסעדות...ולאחר 5 דקות של מוזיקת איכות ורגיעה...הגענו לכיוון האוטובוס...אבל לפני כן עצרנו לקנות פרוזן יוגורט עליו המושלמי מפנטז מהבוקר..ולעצור בחנות תכשיטי השנטי שהייתה צמודה..נפרדנו לכל דוכן..המושלמי לפרוזן ואנוכי לשנטי...ובזמן שאני מתבכיינת על מר גורל רגליי המוכר החמוד התחיל לדבר איתי ולהציע לי לשים שמנת על הגוף שזה מרגיע לאללה ויש בזה הרבה מעבר לאלוורה...וככה התפתחה שיחה..בעיניי הוא היה כל כך יפה..עיניים כחולות כמו השמיים...פנים סימטריות לחלוטין בייבי פייס יפות כל כך..ככה שאין מצב שאני לא חוזרת לשם ביום חמישי..ואף קיבלתי הזמנה לסושי שהוא עצמו הוזמן לשם אך כמובן שסרבנו בעקבות השרפה והרצון להגיע הביתה כי מאוחר... אז הוא מסר לי את בירכתו "תחלימי במהרה חומד...ותרגישי טוב...ואל תשכחי את השמנת.." נופפנו לשלום אמרנו תודה והתחלנו ללכת לכיוון האוטובוס..וכלום לא הצליח להרגיע אותי....כלום חוץ מדבר אחד...שנקרא בשפתכם..."דוס" אז ה"דוס" מברסלב...התחיל לשיר לעצמו שירים חסידיים ומשום מה הרגיע אותי באופן שלא חשבתי שמישהו יכול...וכשתחלנו לדבר...התפלאתי נורא..שהוא מוכן לדבר לאישה..ומעבר לזה כל מילה שנייה שלו לגבי הייתה.."אשרך" דבר שהצחיק אותי נורא...מבדר להפליא...ובסופו של דבר הגענו אל האוטובוס האחרון..היישועה התגלתה לנו בין רגע...רצנו..או לפחות ניסינו...לעברו והתישבנו מאוחר...כדי שנוכל להתרווח או משהו בסגנון..כמה דקות מאוחר יותר התיישבה לידנו ילדה פריקית חמודה לגמרי...יפייפה לטעמי...בשם בת-אל..וללא ספק עם טעם מעולה בבגדים...((בוא נגיד שהייתה לה חולצה של גאנס...החולשה שלי..^^)) ומאוחר יותר היא אפילו הפסיקה שיר של סונטה ארקטיקה בשבילי ונתנה לי לשמוע שיר של גאנס שככה ישפר את היום הכואב ויאזן בין ההתבכיינות והכאב והיום המעולה שעבר עלינו...ומשום מה היא חשבה שאני מסטלבטת עליה כשאמרתי לה שאני אוהבת את גאנס וסונטה ארקטיקה וכל המוזיקה האפלה שרק פריקים שומעים...מה...?..אני נראת עד כדי כך מחוברת לצד השני?....אני דווקא פריקית אפלה ומזוהמת כמו כל הפריקים רק שלא רואים את זה...בכל מקרה...הגענו אל היעד שלי..ירדתי שם ואבא עשה לי את היום וחיכה לי ולא נתן לי לתפוס טרמפים ככה בלילה ברגליים כואבות..ומחזירות אור...הוא ראה אותי והעיניים נפתחו לו...מזלי שלא קיבלתי נאומי אב\מא שבדרך כלל צריך לקבל....כי את זה אמא שלי דאגה לעשות..חזרתי הביתה...ומושלמי הזהיר אותי לא להתקלח במים חמים כי זה יהיה ממש כואב...אבל אני כמו תמיד אעשה ההפך ממה שאומרים לי....ואשים דווקא מים חמים...אויי זה היה כזה כיף ...המים מעולם לא הרגישו נעימים כל כך...עד..ש...הם הגיעו לרגליים...בשניה שהם הגיעו להם...ראיתי כוכבים כמו בסרטים מצויירים שמישהו מקבל מכה בראש...ועם הכאב באה הצרחה...שהרעידה גבעה שלמה....ואז בזריזות נכנסתי אל המיטה...ואמא הגיעה....

היא בעדינות ובחיוך בירכה אותי לשלום...ושאלה לשלומי...פתחה את האור...ואז לקחה נשימה עמוקה....והמשפט היה כזה....:"כמה את גבוהה...ככה את טיפשה.....((ובעוד נשימה עמוקה והפעם בצעקה..גדולה אמרה או יותר נכון צעקה))..."ואת מ=א=ד גבוהה..!!!!!!!"

סגרה את האור והתחילה למלמל לעצמה שאני לא נורמלית...ואמרה לי שאילת ירד לי מהפרק...רק מצחיק שאחרי כשעה הודעתי שצריך לקבוע חדרים לאילת והיא אמרה לי לברר על אכסניה ושנקבע וזאת לא בעיה...וללא ספק אמא שלי היא בין האנשים היותר החלטיים שהכרתי..איי פעם...אבל בלי להטיל ספק היא האמא הכי שקיימת בכל העולם הזה....ועם זה אף אחד לא יכול להתווכח....

הלילה עבר בייסורים הגדולים מאד...וההטפות באו לי משום מה מצדו של אסף(?!) הוא התחיל להגיד לי שאנלא נורמלית והוא פשוט שיחק את דמות אבא למופת...ואחרי שהוא סיים לצעוק ולצחוק עלי בו זמנית..הוא אמר לי לשים קרם ולשתות הרבה...אז כמובן שעשיתי את זה...לא שזה עזר אבל העיקר שהעסקתי את עצמי...

בוקר למחרת הייתה לאבא מולמולדת המקסים הזה...הדובי הזה...מגיע לו שיעשו לו משהו..אז הוא קיבל משקפיים של גוצ'י ובושם שמריח מעולה עליו....ובערב הכנו לו ארוחת ערב לאור נרות שפיסלנו בהם את מספר שנותיו היפות כן ירבו...ונקווה שזה לא יגמר בזה....(=

יום למחרת הגיע יום הדין...היום בו אני יודעת אם כל ההשקעה וקריעת התחת של השנה הייתה שווה את זה...

הגענו אל בית הספר ונוכחנו לדעת שכל בית הספר הושחט ע"י "הונדאליזם הקבוצתי..או החברתי" או מה שזה לא יהיה וכל הכיסאות והשולחנות בחוץ והם עשו מזה פראמידה ענקית בחוץ כמעט בגובהה הביניינים של בית הספר וחסמו את הכניסה לחדר מורים עם שולחנות חוץ ענקיים וכבדים וכסאות ושמו שלטים....

אז ללא ספק זה היה סיום השנה הכי לא שגרתי שהיה איי פעם אבל התגברנו...ואז שירדנו אל הטקס סיום השנה...כשקראו את המצטיינים קצת שחכו לקרוא בשם שלי..אבל הבלגתי....(;

עלינו אל הכיתות וקיבלנו את התעודות..אין מאושרת ממני ....עם ממוצע שאני מרוצה ממנו להפליא...עם נכשל אחד..אבל נבליג עליו למרות שזה בכלל לא מגיע לי....כי בהכל אצלה קיבלתי 100 או 90...אבל כל מה שעושה לה טוב לבחורה...

חזרנו הביתה...ועכשיו אני רק מתכננת את החופש...לאחר הגרות בלשון..שבע"ה תעבור ...בהצלחה...!

אז מה למדנו בשבוע הזה..?....

*לא ללכת לים בשעות חמות..

*לנצל את קרם ההגנה שיש לך בתיק כי הוא לא לחינם הונח שם ובטח לא ליופי.... *כנל את המים....

*להיפטר מהעז...

*לא להתעסק עם מזודות...הן לא שוות את זה...ואנחנו בטח לא נצליח להקים אותן לתחייה...

*לא לישון על צד אחד של הגוף...אחרת נהיה רק אדומים בצד אחד...((הגיוני למידי..))

*למדנו שגם פרנקים טהורים יכולים להשרף כשם שאשכנזים נשרפים....

*מוצרי חלב יעזרו לשרפה שלך כשם..שמנת אשל קוטג' וכל דבר שהוא נוזלי ומכיל חלב..

*ברסלבים לא מסתייגים מבנות..הם פשוט לא יודעים להגיד שום דבר אחר חוץ מאשרך...

*להשרף זה כואב...

*לא להתקלח עם מים חמים על שרפה...

*8 שעות במקום אחד לא מומלץ בשום תחום...

*השירים של גאנס תמיד יכולים לשפר את היום לא משנה עד כמה נוראי ובכייני הוא...יהיה..

*אני בנאדם בכיין שלא יכול לסבול כאב....

* "גיא נולד להיות כוכב והוא לא יתאייש והוא יעבור את כוכב נולד 5.."

* "המוזה הלכה והוא צריך שהיא תחזור..."-"מוזה לאן הלכת?..תחזרי..."

* יש מקום שנקרא המרתף...ואנחנו כנראה לא נגיע אליו עד לעוד שנה....וגיא כבר יהיה כוכב..נולד..חדש.כנראה יוני בלוך הבא

*למדנו שככול שאתה גבוהה...ככה אתה טיפש...לפחות ככה זה עובד אצלי...

* ו....אממ "יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה...איזה אבסורד"

בקשר ליום הדין...למדנו ש...?...

*שחרשנות משתלמת....

*שמורות לאומנות או כל מקצוע שילמד בכיתה מתחת לחדר כושר איך שהוא יביא לי נכשל..

*למדנו שיחיאל אוהב אותי...ומחלק לי בנדיבות מאיות....

*למדנו שיחיאל הוא היחיד.....

*למדנו שאני מזכיר לילדים תפוח....בגלל הצבע האדום בצד אחד וצבע הלבן בצד שני...

*ולארץ אני יותר מזכירה צב..אבל זה לא חדש...

*למדנו שאפשר לתת 1...בתעודה.....|=

*למדנו שזאת השנה האחורנה שלנו...ושזה נורא עצוב....

*למדנו ששנה הבאה....וזה להתזכורת...אתם עוד תיראו אותי על הבמה כשמקריאים את תעודות המצטיין....

*למדנו שהשנים עוברות מהר מידי...

*למדנו שתעודה שלי לעולם לא תעלה על הממוצע השנתי הזה...

*ולמדנו שיש חופש גדול הגיע הזמן לנצל אותו....

בקשר למולמולדת של אבא...למדנו ש...?...

*שחד משמעית כדי שאני אתרחק מן המטבח...זה ישמח את כולם....=)= ובעקבות זה אנלא יודעת עם לצחוק או לבכות....

"יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה....איזה אבסורד.."

שבוע מעולה...חיוכים על הפנים ובדוק חופש בלתי נשכח..זה החופש האחרון שלנו יחד..!

><"