"צ'אק...תקשרי לכולם נפגשים אצל הוד בשביל לסיים את הערב האחרון של גולן בארץ...לפני שהוא טס.."
"סבבה..נדבר איתם ונחזור אליך.."
סבב טלפונים רץ בינינו השעה 9 וכולנו אצל הוד...הפוייקה ((עוף..))מתבשל וכולנו מנגבים את הריר שמטפטף...רק מהריח המעולה...
צוחקים נהנים הכל כל כך רגוע...עושים טיול בגבעה...וחוזרים ...
מתישבים במעגל...בדיחות קרש טיפשיות...דיונים על המצב הביטחוני וכל מיני השערות...של מה היה קורה אם...
השלווה הזאת....הבריחה הזאת ...של לשבת כולם ולהתעלם שרק הרגע נפלה קטיושה בחיפה..אותנו זה לא מעניין אנחנו סופרים את השניות בעינויים ע"י הריח המעולה...לפוייקה.....
לאחר שהבנו שיש עוד הרבה זמן עד הפוייקה...הכיסאות החלו להפתח למעגל...יושבים כמו מקודם..אני מתרוממת בכדי לקחת משהו...ופתאום נשמע קול פיצוץ ענק נפלתי לכיסא חזרה..כולנו מסתכלים אחד על השני במבט מבוהל לגמרי...לא ברור עדין ואף אחד לא מעלה בדעתו שום דבר קיצוני..תוך שניות רצנו לכיוון פתח הבית מסתכלים אחד על השני כאילו שואלים אם זה באמת היה זה...
בסופו של דבר אחד החברים הכריז על בום על קולי...
שום בום על קולי...זה בחיים לא היה יכול להיות דבר כזה..זה היה פי אלף יותר עוצמתי...
ואז באה הטענה שאם זאת הייתה קטיושה...מזמן האזעקה הייתה פועלת..לא הספקנו לסיים את המשפט וכבר היא התחילה...לא ידעתי איפה יש מקלטים אנשים רצו כמו מטורפים לא רואים מימינים משמאלם ואנחנו תוך כדי שואלים אותם איפה יש מקלט ואף אחד לא עונה אחרי זמן לא ארוך מישהו הציע שנרוץ אל מור הביתה כי יש לה ממד...רק בבתים החדשים פחות או יותר יש ממדים מסודרים...
בלי לחשוב פעמיים רצנו כמו מטורפים אל הבית של מור נכנסים קצרי נשימה....נדחסים בתוך הממד משהו כמו 12 איש...מסתכלים אחד על השני עדין בשוק פותחים את הטלוויזיה ורמת ישי עלתה ונאמר ששם הו קטיושות...ישר בלי לחשוב פעמיים התקשרתי לאסף...ואז לכל בנאדם אחר שאני מכירה מרמת ישי...שלחתי הודעות כמו מטורפת ומתקשרת והרשת נפלה..לא עברו שתי דקות וכבר היישוב שלנו ((גבעת אלה..)) עלה על הכותרות..."נפלה קטיושה בגבעת אלה.."
לא הסיפקו לסיים את הדיווח והפלא שלי החל לקרוס מהודעות...וטלפונים לא הצלחתי לענות לכולם וההודעות חסמו לי את הפלא...חלקן אפילו קיבלתי היום..
כולם בלחץ לא נורמלי ומתוכו התחלנו לספר בדיחות שחורות על המצב....כאלה שאתה צוחק רק שאתה מת לבכות...לפחות ככה המצב היה אצלי...החוסר וודאות הזה הטריף אותי...ואז פתאום השאלה שהפתיע את כולנו ונראה לי שכולם פשוט נשפכו מצחוק....
"איפה הפוייקה?..מה איתו?....הם הוא נשאר עוד שם??..ומי ילך להביא אותו..עכשיו."
בסופו של דבר...עלינו לכיוון הבית..ישנו עם בגדים במקרה ונצטרך לטוס למקלט הקרוב...הלילה עבר בדרך לא דרך..
וזמן לא קצר אחרי שהתעוררתי ישר החלה אזעקה עם בומים לא קטנים של הקטיושות....
השמן בא אלי...והחלטנו ללכאן למקלטים לבדוק מה המצב שם...
לא מזהיר..אנשים באמת היו שם....ואז מצאנו מקלט שאף אחד לא היה בו...התיישבנו ובשביל השקט והשעמום התחלנו לנגן בגיטרה....ולמדתי לנגן חלק מהשיר "זומבי." מאושרת לגמרי ומדחיקה את הפחד...חזרתי הביתה ובינתים אנחנו כאן ..
מחכים לאזעקה הבאה....חיים מקטיושה לקטיושה....ובחיים לא תיארנו לעצמנו שהקטיושות...יגיעו אלינו...
לא היינו מדמיינים שנכנס לזה...לא הייתי מעלה על דעתי בכלל ....
והכי גרוע....שרק אתמול בלילה שהאזעקה החלה לפעול הבנתי שאנחנו באמת במלחמה...וזה הכה בי...כל כך חזק וגרם לי לחשוב על המון דברים....
חברה....אנחנו במלחמה...מלחמה בצפון...פה...ליד הבית שלי...
אני צריכה לפחד לצאת מהבית?..ממתי הרי המלחמות מעולם לא הגיעו אלינו...אנחנו הבועה..זאת שדיברתי איתכם עליה לא מזמן...זה לא צריך להגיע אלינו...אנחנו מוגנים....אמורים להיות...
"שיחזירו לנו את הילדות " חברה שלי שלחה לי לפלא...איזה מן ילדות זו?.....והכי גרוע....שזה היה לילה בלתי נשכח באופן הלא חיובי....
ולחשוב שלילה לפני כן היה לי לילה בלתי נשכח במובן הטוב....איך תמיד הכל נהרס....ולמה קיבינימט אני צריכה ללכת ולשבת במקלט....
"על התמונות שלנו לא יכתבו ז"ל...."
שמָעַ יִשִרָאֳל ה' אֳלוהֱינו ה' אֱחָד....
רק שישמע כבר...הוא לא מקשיב יותר...הוא שומע...אבל לא מקשיב....
אני מפחדת לשאול מה עוד יכול לקרות היום......
שמרו על עצמכם....ובע"ה...רק דברים טובים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
