חג פורים אוהב להתאכזר אליי מדי שנה.

לאן נעלמה הדמות האדישה שלי? למה הגיעה דמות חדשה שאכפת לה מכל דבר?

למה לעזאזל המשפחה שלי לא יכולה להיות נטולת דאגות כבר? באמת מאמינה שאם לא הייתי אני, היה טוב יותר. אני קשה מדי ועצובה מדי ואופטימית שמתאכזבת מדי. אני פתטית מספיק בשביל להאשים את אלוהים בהכל. אני פתטית מספיק בשביל שיהיה לי אכפת. כל פעם בתקופה הזאת בחודש אני מתרצת לעצמי שזאת אמא טבע בוכה ולא אני, אבל עמדתי על טעותי מספיק פעמים כדי להבין שזאת אני, גירסא מחודשת ומגעילה של עצמי.

שבוע אחד בלי כל החרא הזה עלול להיות משחרר למדי..

ובענייני פורים- חולה על המתחסדים (ליטרלי חולה חברים) שמשחקים אותה כאילו כל ציצי שמבצבץ לו ברחוב הוא טרגדיה בפני עצמה, ציצי ישמח לבב אנוש אנשים! חג שמח