הרגע קראתי את הפוסט של צוות הנהלת ישראבלוג על זה שהאתר בסכנת סגירה.

זה באמת העציב אותי ממש, כי אם סגירת האתר אכן תתממש, למי אספר את הדברים הכי אישיים שלי, לטוב ולרע?

זה המקום היחידי בעולם שלי, בטח גם בשל רבים אחרים שכותבים כאן לאורך שנים רבות, שבו אני יכולה לכתוב על הדברים הכי עצובים ושמחים ומביכים שלי מבלי להסתיר כלום. המקום היחידי שבו העצות שאני מקבלת יהיו לחלוטין אובייקטיביות, שבו אנשים יקבלו אותי ויאמצו את המוזרות שלי. המקום היחידי בו אני יודעת שאנשים מדברים בשיא הכנות כי אין להם סיבה לנהוג אחרת. המקום היחידי בו אתה פוגש מדי יום עשרות מקרים דומים לשלך, ורק לרגע אפשר להיות קצת פחות בודד. זה היומן האישי שלי, אז למה שמישהו יסגור לי אותו? זה נורא עצוב, עצם הידיעה שאפילו מקום כזה, המשמש כיומנם האישי של אלפי אנשים, בישראל ומחוצה לה, מושפע מענייני כסף ובירוקרטיה.

למה כדאי להציל את ישרא?

כי להציל את ישרא פירושו לשמר עשרות אלפי מסמכים בעלי משמעות כל כך אישית לכל כך הרבה אנשים. כי אף אחד לא יכול לסגור יומן אישי במציאות, אז למה זה צריך להיות שונה ברשת? כי סגירת האתר תביא לסגירת והעלמת הזכרונות שלנו. כי סגירת ישרא תעלים אותי של גיל 12,13,14,15,16,17,18. כי כל הכסף שבעולם לא יכול לקנות זכרונות אבודים, כי נאיבי ככל שזה יישמע, כסף זה לא הכל. כי יש כל כך הרבה מה ללמוד מאנשים משכבות שונות. כי למה להרוס דבר טוב?