לא זוכרת מתי פגשתי לאחרונה בחורה שאוהבת את עצמה. לא זוכרת מתי פגשתי לאחרונה בחורה שלא נמצאת בתהליך של שינוי (ניתוחים קוסמטיים, הסרות שיער, דיאטות). לא זוכרת מתי פגשתי לאחרונה בחורה גבוהה שאוהבת את הגובה שלה, או בחורה נמוכה שאוהבת את הגובה שלה. לא זוכרת מתי פגשתי בחורה רזה שמרגישה עם עצמה בנוח, או בחורה מלאה שמרגישה עם עצמה בנוח. לא זוכרת מתי פגשתי בבחורה ששלמה עם הרגליים שלה במידה 35, או 40. ששלמה עם האף שלה, עם הידיים שלה, עם הגבות, הבטן, השפתיים, העיניים, הלחיים, הישבן, המצח, האוזניים, הציפורניים, הברכיים, החזה, הרגליים, השיניים, הריסים. אני יכולה להמשיך עם זה, אבל אין טעם, כי לא משנה כמה אנשים ינסו להביא את השינוי למציאות הזאת שבנויה כולה סביב אידאל היופי וואטסואבר, זה הכל צביעות. אם מחר קרל לגרפלד ישים את ניקי מינאז' על המסלול כולן יצטערו על הקטנת החזה שהן עשו וידחפו לעצמן סיליקון לתחת. אין כאן באמת דעה אישית לאף אחת מאיתנו, אנחנו רק עושות מה שאומרים, משועבדות לכמה אנשים עם שמות שמצלצלים יפה, עם כיסים שמצלצלים יפה יותר.

בנימה זו, אני אלך לאכול המבורגר. גדול.