כל המלחמה הזאת דפקה לי את הראש ואת הנפש הבריאה למחצה שלי.

חמאס הספיק לפגוע בבית הספר שלי, במקום עבודתי (תקרית הקניון), בכיכר הסמוכה ובעוד שלל מקומות שיוצא לי לראות מדי יום.

במלחמה הזאת הספקתי גם להידרס, לנוס על נפשי למקלט בגלל סירנה של אמבולנס (ככל הנראה הגעתי לפסגת המבוכה בחיי) ובעיקר להתנוון, לפספס מכון כושר ולהתבטל.

חמאס הספיק לקטוע כחמישה רגעים מקסימים עם החבר, להעיר אותי כ4 פעמים ולתפוס אותי באמצע מקלחת בערך כל פעם שהתקלחתי!!!

חמאס גרם לי להפסיד לוח מבחנים שלם ועכשיו אני משלמת על כך בריבית.

יש לי כל כך הרבה על הראש ורק סוף יום המחר יביא עימו את השקט שאני כל כך רוצה.

המערכת החדשה סוחטת ממני כל חשק לעשות משהו שהוא לא לישון ולא משאירה לי כמעט זמן לעבוד. 

"חיי החברה שלי" זה כנראה מושג ביפנית או משהו, כי לי אין מושג מה זה אומר.

אני מאמינה שעם סוף השבוע יבוא הרוגע, עד אז..