בולימיה בשמלת קוקטייל

אגרוף בקיר
זה כואב באצבעות
דם דמיוני יורד לי
דם שקוף
להכות שוב ושוב ושוב ושוב
ועוד פעם אחת
שישרף הכל מסביב
העולם נעלם לעולם
רק אני והאגרוף שלי, והדמעות לא מפסיקות לרדת
כמה כאב בכל נגיעה בסיד
כמה עצב אלים
תמיד הייתי ילדה טובה. לא עונה שצוחקים עליי, לא מכאיבה שמכאיבים
אני "בוגרת"
אני "מכילה"
אני חיה בסרט.
אף ילדה בגיל ההתבגרות לא מכילה כל כך הרבה כאב בלי להשתגע
אף אחת לא מחוסנת מהפחד שגלום בפרידה
אז הכלתי
והייתי בוגרת
והיום אני משלמת מחיר מאוד כבד
המחיר של השתיקה, אי אפשר לתמחר אותו
גם אם אנסה לא אצליח
שתיקה כל כך כואבת, יקרה, חדה כמו סכין
כמו אלפי סכינים מושחזות שטסות אל הלב במהירות של מיליון קמ''ש
ללב שלי
תמיד הייתי ילדה טובה כזאת
לא מחפשת תשומת לב יותר מדי
ובו זמנית רק רוצה שמישהו יבחין
מתחבאת כל הזמן
וילדים
ילדים קטנים יודעים להריח פחד, הם כמו עופות דורסים
מריחים אותו
חגים סביבך במעגל
מעגל הטרף
ואני באמצע
כמו חיה פצועה
מנסה לגרום להם לחשוב שעוד שניה אני קמה, עוד שניה אני כבר לא פה
אבל הריח של הפחד שלי
חריף
מהדהד
כולם מריחים אותו, משתכרים ממנו
דם של פחדנים
של פחדנית
של ילדה מפוחדת

אם היום הייתה לי היכולת לחזור לשם
למקומות האלה שהפכו אותי לאויר
הייתי קמה ובועטת
וצורחת
עם המילים שלי
ומכאיבה ומחוררת וקורעת ושוברת
עד שהם היו שותקים
המחיר של השתיקה שלי
עד היום זורם לי בוורידים, מכאיב לי, עולה לי בכל מיני סיטואציות
מזכיר לי שאני לא אשתוק יותר
לעולם