רואה הופעה של פינק פלויד בסיינט לופז, אין לי מושג איפה זה, זה לא משנה. מבחינתי זה בצד השני, אני מתקרב לשם בצעדי ענק, והצד השני עבורי הוא איפה שלא הייתי, בסביבת האנשים שלא פגשתי. כל הגדילה הזאת נעשית קלה כי אני נוטה לשני הצדדים כמו מטוטלת שנעשית יותר איטית ובטוחה, אני עושה אומנות, ואותה אפשר לעשות בכל מצב. אפשר לשלב אותה בכל מצב תודעתי ולא צריך לשים גבולות, כמובן עד שהמטוטלת תקרוס, אבל זה יקרה מתישהו בין כה וכה..מה עדיף ? לבטא את עצמך, אנחנו זמניים.

שוטרים עצרו אותי קצת, חשדו שסיגריית טבק זה סמים. ההורים שלי הם אלו שהצליחו לגרד את קליפת הפארנויה. אבל מה אם ? אני חושב שב8 חודשים שאני פה, צברתי מספיק דברים שאני פוחד להפסיד, ואני לגמרי מפחד מהפחד. ועם זאת, אנשים טובים בדרכי לוקחים אותי למקומות שמחים, ואני לומד גם איך לעשות את זה לבד. ואני יודע\מקווה שאני רחוק מלהפסיד משהו. אני חושב שחלק מההתבגרות זה להבין שאי אפשר לעשות הכל ואי אפשר להביס את העולם, בקטע הזה נגמר פינק פלויד, ואני חושב שאני לא התבגרתי בכלל, פשוט צברתי כלים ונסיון, ואני יכול להגיע לאן שאני רוצה. ואני רוצה לשם.