במחסום יצירתי. תכלס אין סיבה, אני יושב בבית כבר שבוע, את חופש פסח ניצלתי להשתתף בהפקה של משהו לא קשור ללימודים, להיות חולה ולסיים עם המכסה של פעם בשנה, לנקות את הבית, לכתוב, לערוך, לעשן, ללטף את החתולה, לנגן, לפגוש אנשים. בגלל ההפרעות בקשב קוראים לזה, החלטתי לפזר את המטלות שלי ולעשות אותן ביחד על פריסה של שבוע במוד של מטלה שתיים ליום. עכשיו אני כותב ואיך שזה לא מתאים יותר מקליפים בטלויזיה, יש לי מ.טי.וי רוקס מסתבר, ויש עכשיו קליפ של מיוז.

לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שכתבתי בקובץ הזה, אבל אני בטוח שהשתנתי המון מאז. פעם הייתי זורק בדיחה ברורה על כמה שהשתן היה חם, היום הייתי עושה את זה בהרבה יותר תחכום.

יש יגידו השתגעתי, אני חושב שאני עוד לא שם, אני חושב שחוכמת החיים והאנשים שפגשתי מפצים על זה. אני חושב שהתבגרתי, השתחררתי טיפה. אני יכול לשפוך פה את העקרונות פה.

יש לנו דחפים, הדבר שמונע מאיתנו להשיג אותם נקרא פחד, הפחד ב99.9% לא אמיתי, פשוט כי "הדבר הכי גרוע שיכול לקרות" לא כזה גרוע. הפחד הכי חזק הוא הפחד מהמוות, העניין הוא שאנחנו נפגוש את המוות בשלב מסוים, אני חושב שעדיף לפגוש אותו בחיוך. כן, חיה את חייך כאילו זה יומך האחרון, בולשיט מוכר..אבל איך אתה לא מפחד מה 0.01% אחוז הנותרים ?

פשוט כי צריך להיות שם, בשביל לא לפחד מזה.

צריך לצאת מהרקורסיה שאנחנו תקועים בה. החיים בצד השני הרבה יותר מהנים.