אני שומעת כל שיר פעמיים בזמן האחרון, אתם יודעים. 

אני מרגישה שהגלגל התהפך. כמו שפעם, כשרק הכרנו, סיפרתי לך על הלב שלי שהתכווץ באותם הימים מבחור אחד שצבט אותו. איך כמעט בכיתי על זה לא מעט, איך כתבתי על זה והגבתם על זה ומחקתי את זה ושתקתי על זה. אבל בסופו של דבר השלמתי עם זה, הופתעתי שהשלמתי עם זה. לא האמנתי כשגיליתי שבאמת השלמתי עם זה.

היה לי אותך כבן אדם הכי קרוב שהיה לי בתקופה ההיא שהייתה התקופה הזאת עד ממש לא מזמן. כי ראיתי שאתה שורד אותי, שאתה לא נעלם כמוהו, שאתה לא נבהל מהשריטות שלי ומהשונות שלי ולא נעלמת גם כשפחדתי שכן. 

והנה אני שומעת שהוא נזכר בי פתאום, והנה אני שומעת שהוא רוצה אותי פתאום בחזרה אחרי חצי שנה

והנה אתה מתחיל להעלם לי פתאום, והנה אני מרגישה אותך מחליק לי מבין האצבעות אחרי אותה חצי שנה בדיוק

הגלגל הזה מתהפך וזה לא טוב, זה רע זה רע וזה עושה לי רע. איתו השלמתי שזה נגמר, די, מה יש לי לרצות במישהו שנעלם לפני חצי שנה בלי סיבה מוסברת? מה יש לרצות במישהו שלא רצה אותי אפילו?

ומה כן יש לרצות בך (מה אין לרצות בך?) אפילו רק כאהבה אפלטונית. אבל גם אהבה אפלטונית היא אהבה, וכמו כל אהבה גם היא יכולה לשרוט אותי לא מעט. בתור מי ש.. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.

אני שומעת כל שיר פעמיים בזמן האחרון, אתם יודעים.

והוא לא כואב פחות בפעם השנייה.

  I'll take your part when darkness comes and pain is all around

Like a bridge over truobled water, I will lay me down.

היו לי דברים יפים ומתוקים לומר אבל אני לא, כי אני נודפת געגוע וחבל ללחוץ על כפתור הספירה לאחור.

לעזאזל, אני לא יפה כשאני בוכה. אפילו לא טיפה, לא משנה מה תגידו. פשוט לא אחד גדול.