אז היא קיימת על הפלנטה הזאת מלפני שש עשרה שנים בדיוק (אולי כמה שנים יותר)

והיום היא הספיקה לסחוב שתי עוגות גדולות ואחת קטנה ושני מגשים של כדורי שוקולד (מתנות מחברות)

ובנוסף לפספס את האוטובוס ולחזור לבית חשוך מהפסקת חשמל שנמשכה חמש שעות תמימות (מתנה ממרפי, איך אפשר בלי?)

ובעיקר לשבת מול האח הבוערת עם ספר טוב שמנתח את פו הדוב, הנסיך הקטן ואליס (מה עוד יש לעשות בהפסקת חשמל?)

אבל החלק האהוב עליה ביום הולדת הוא מילים טובות מאנשים טובים, וחיבוקים טובים שיכולים לגרום לה לבכות מאושר, ברצינות, יהיו דמעות.

נמשים, שש עשרה מלאו לנער(ה). יאללה, תשפכו את כל בדיחות ה"צעירונת". לפחות עכשיו אני צעירה קצת פחות. 

ואם כבר אליס, אסגור בציטוט הבא, שמוקדש הפעם לכל מי שהוא לא אני (או לכל מי שלא נולד במקרה בתשעה עשר בינואר):

"אין-יום-הולדת שמח!"