המנוע שבק חיים לכן הוא לא יוכל לבוא היום. הוא יוכל לבוא היום. הוא יגיע במכונית הכחולה וייזום שיחה שלא תיענה במקרה עד הפעם הרביעית, מטלפון שיתגנב לאחר מכן אל מתחת למושב הנהג ויגרום לו להתדפק על דלתה של משפחה בה הוא מכיר רק ישות אחת. חודשיים וחצי זאת תקופת זמן רצינית. בשניה שיוציא את ראשו מהדלת הגשם יתחיל לדלוף, וייפסק כשיברח אחרי שלוש שניות פנימה. הוא יצעד מעל בוץ במקום אחד וייזכר בעצמו בתוך בוץ ביער אחר. הוא יתרגז על אנשים שמתיימרים להבין מצבים שמעולם לא חוו אותם. לטענתו, הוא לעולם לא יבין אנשים שכותבים למגירה. הוא מעולם לא חשב על זה שהמילה "בחור" לא מתכוונת רק לגבר אלא גם לאחד שבחרו אותו. 

למרות שתכנן לקנות חיקוי וופל בלגי תעשייתי במסעדה עירונית ממוצעת, בשעה ארבע אחר הצהריים הוא יעמוד בקצה שביל לא מוכר ביער מרוחק, וישקיף, דרך עיניים בצבע מדי צבא, אל הנוף הישראלי שהוא כל כך אוהב. הוא כמעט ירצה לחבק את האדמה מרוב שהוא אוהב אותה - למרות שהוא מהאנשים שמתנגדים לשימוש מוקצן במילה "אהבה". המכנס שלו יהיה מלוכלך מבוץ ומקקאו במידה שווה. הוא ינסה להזכר בשירים ישראליים אבל הוא לא יצליח. בסוף הוא ישיר על לונדון.

נמשים

התגעגעתי. איך הגענו לזה שלראות אותך פנים מול פנים נהיה אבסורד?