איזו מילה מצחיקה היא "עצוב". כשאני קוראת אותה, עולה לי הדמיון דווקא שלי עצמי, מבטאת את המילה בטון התינוקי-משהו שבה היא תמיד יוצאת מהשפתיים שלי. אולי זה אומר משהו, אני מפסכלגת את עצמי כרגיל. אולי זה אומר שעצב מרגיש לי ילדותי, לא בוגר, מחוץ לתחום ש"בחורה בגילי" אמורה לעסוק בו במקרים יומיומיים שכאלו. נהה, אני עונה לעצמי, ומחייכת לעצמי. אני כזאת טיפשונת שזה מצחיק ממש. 

נמשים

מזל שיום שלם של לרקוד כמו משוגעת עם עצמי עושה לי דוב על הלב. (ובלי קשר, אלוהים, התאהבתי ביער. הייתי שם שלוש פעמים בשבוע אחד)