חזרתי לימי הדכדוך הישראבלוגי העצובים הישנים שלי. 

אני רוצה להיות מסוגלת לגרום למישהו אחר לשמוח, פנים מול פנים ולא מול מסך. 

אני רוצה חיבוק אמיתי, לא של סמיילי. עם מבט מעיניים אמיתיות. ואולי אפילו חיוך אמיתי. 

נמשים,

כי התמונה הזאת היא מהות התקווה שלי לאנשים שלי. או שכבר לא שלי. או שלעולם כבר לא יהיו שלי. 

והיא עושה לי לבכות, אבל זה כי אני בכיינית נורא. אבל זה לא חדש לאף אחד. בשביל זה יש מפלצת קיטש.