היא השאילה אוזניות ותחבה אותן עמוק באוזניים. ילדה אחת הלכה במעגלים וגרמה לה לרצות לעשות משהו, כל דבר, כדי לגרום לה להפסיק. בכלל, היה בה חשק, כמעט תשוקה, לנפץ משהו על הרצפה. עדיף משהו בעל ערך. נמאס לה מהיום הזה. היא רצתה שייגמר, שפשוט יגמר. היא לא ידעה בדיוק מה היא רצתה שיגמר, אבל היא רצתה שהכל יפסיק להטריד את הקיום שלה ככה. נמאס לה מאנשים טיפשים עד כדי הרתחת עצבים. נמאס לה מההרגשה הזאת שמשהו מטריד אותה, שמשהו מציף אותה, מחכה להתפרץ. נמאס לה להתפרץ. ונמאס לה לכתוב על עצמה בגוף שלישי.

נמשים

משהו קטן וטוב: לבכות את כל מה שמציק לך. וגם, אנשים שאפשר לבכות איתם. אני כזאת בכיינית, אמרתי את זה פעם?