תאריך ושעה: 17:34 25/5/2011

לתת הבטחות, גם כשממש לא מתחשק, ולקיים אותן עד הסוף ואפילו יותר מזה לרקוד עד שאין יותר כוח להיקלע לתוך חיבוק ממש ממש ארוך, ממש ממש דביק וממש אבל ממש מתוק לישון ביחד עם מישהו שבאמת אוהבים להודות בסוד שהסתרתם לזר מוחלט לעשות משהו למרות שאתם ההפך מכישרוניים בו  לאבד את הטלפון ולא להיכנס לפאניקה, ולחייך לא פחות כשמישהו נחמד מחזיר לכם אותו לקרוא ספר בלגימה אחת, מההתחלה עד הסוף שפתיים נוגעות בשפתיים, בלי לשון, רק חיוך לשמור על סדר בחיים לעשות כל מה שהרופאים אומרים לך לעשות לעשות משהו שאסור לך לעשות אבל באמת לא יזיק לך, רק פעם אחת לאזור אומץ ולעשות כבר את השיחה שאתם מתביישים להתחיל לעשות משהו בשביל מישהו ולא בשביל עצמך לסיים משהו שממש קשה לך לעשות הרבה לפני הדד ליין לתפוס מצלמה ולצאת לצלם, בין אם זה פרחים או וידאו של החברים עושים שטויות לפנות אחר צהריים שלם רק בשביל לפנק ולטפח את עצמך להתאמן על משהו עד שתהיו מומחים להירדם בלי לתכנן את זה לישון ממש ממש הרבה, לקום מאוחר מידי, לאחר, ושזה לא יהיה אכפת לדבר עם מישהו שנראה כאילו הוא צריך חיבוק להלוות כסף לחבר, גם אתה יודע שהוא לא יחזור אליךלעצור שניה להקשיב למה שאנשים אומרים, יש להם משמעות להקשיב למילים של שירים ולמצוא מוזיקה שאתם באמת מתחברים אליה לאטום את הלב בפני כאלה שבאמת לא אכפת להם מכם לשבת עם מישהו קרוב ולתת לו להראות או להשמיע לכם את הכישרון שלו לדבר עם אלה שלא מדברים איתם לשים פס על כל מה שאנשים חושבים עליכם להראות למי שחשוב לכם שאתם מבאמת אוהבים אותם, גם אם זה נראה ברור מאליו, זה לא. להסתכל לאנשים בעיניים לאהוב את עצמכם לשם שינוי, או לאהוב אחרים לשם שינוי להפסיק להתעצל כבר! ולדבר ביום אחד עם הרבה אנשים שלא דיברתם איתם המון זמן ולא לשנוא אף אחד  לעשות משהו כדי לגרום למישהו לחייך ולא להתבייש ממי שאתם אוהבים.

- - - - - - -

כל זה נכתב לפני שנה כמעט, כמו שאתם יכולים כבר לראות (אז אפילו לא הייתי חתומה תחת הכינוי הזה). אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי בתור בלוגרית לעניין. למרות שאני בספק אם זהו פוסט לעניין - החלטתי לנקות ממנו את האבק שהצטבר עליו בטיוטות, כי עם כמה שאני יצור פרנואידי שעסוק בלתכנן את העתיד, אני חייבת להגיד שאני די תלויה בעבר. חזרתי לכתוב ואפסיק לפרסם טיוטות ישנות כמו שעשיתי בחודש האחרון. סוף שבוע מכורבל בשמיכת פוך בחדר כחול, בחברתם של מיטב הסרטים שטרם הספקתי לראות. וספרים. אם תרצו אמליץ לכם! 

הלוואי שהיה לי למה לצאת בערב. אני מתכוונת, עם מי. אני מתכוונת, מעטי חברי-המציאות (כלומר, לא חברי-ישראבלוג רחוקים) שיש לי עסוקים גם הם. חבל, יש לי חשק הרפתקני היום. נועז אפילו. איזה כיף זה להרגיש ככה, הא?

נמשים

אני חושבת שכל מה שכתבתי שם למעלה עדיין רלוונטי. מה שכן, השתמשתי בורוד הרבה יותר מידי

(וגם, וואו, רק עכשיו אני נזכרת בהקשרים שחלק מהדברים למעלה נכתבו. נוטלגיה Indeed!)