"אולי זה יקרה בטיול למכתש
אולי במסע האופניים
אולי בקטיף הכותנה במעוז
אולי בשפיים בעצרת
אולי בקורס ציור
אולי בשבת שירה
ואולי לעולם לא יקרה
אם עד עכשיו זה לא קרה."
/ יורם טהרלב.
אולי שיפגע בי כבר הברק הזה וזהו, הרי זה היה מיועד להצליח היה בזה כל מה שצריך כדי להצליח אבל לא היה בי. ושיפסיקו כבר אחד אחרי השני לומר לי כמה שאני יפה וכמה שאני נהדרת וכמה שאני טובה וכמה שמגיע לי מישהו כי עובדה שהוא לא מגיע ואם אני כל כך יפה אז למה לא מגיע ואם אני כל כך נהדרת למה כל פעם מחדש זה לא מספיק ואם אני כל כך טובה אז למה אני כל כך עצובה. מישהו מסוגל להרגיש אליי משהו בכלל? אני כבר לא יודעת אם הם מגיעים מראש עם מדבקות של תאריך תפוגה או שהן מודבקות עליי,
או שזו כמו ראקציה כימית. בהתחלה מרשימה אבל אז נוצרים המשקעים ובסוף אלו שתי תמיסות שונות לגמרי ממה שהיו בהתחלה.
נמשים
באמת מסכימה ובאמת מבינה אבל כל כך, כל כך מתוסכלת באופן כללי.
"התחלה", עאלק. מצאתי לי ממש מילה מצוינת לחתום איתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
