על הרומן שלי עם הספרים
התחיל ברגע שידעתי לקרוא באופן עצמאי, כלומר בגן טרום חובה. מאז תמצא אותי עם ספר ביד לא פעם. אמנם עם הפסקה לא מבוטלת של כמה שנים טובות שמי יודע מה עשיתי בהן. אבל עכשיו חזרתי לזה ממש, להתמכר לספר כל פעם מחדש. לפעמים רק אחד ולפעמים, בחוסר החלטיות, שלושה בו זמנית, שעומדים וקוראים לי לצאת בהחלטה מי כרגע יותר אטרקטיבי. של לשכב בחדר חשוך עם מנורת קריאה (שדרוג חדש יחסית, שהיה חסר לי). של לשבת לקרוא באוטובוס ולפספס את התחנה, של לקרוא מאחורי ספר לימוד בכיתה עד שהמורה תופסת אותי בהפתעה , ספק מזועזעת ספק מבולבלת. של להתמכר להכרת הדמויות וללהיות הדמויות לרגע, להחליף פרצוף ואישיות ולחיות חיים אחרים. הייתי קוראת בתור ילדה את אריך קסטנר וז'ול ורן כי זה מה שהיה לספריה אצלנו להציע. היום אני קוראת כמעט הכל, כמו שתראו בהמשך. לפני כמה ימים הייתי מצהירה שאני יותר אוהבת מתורגמים אבל עכשיו אני קצת פחות בטוחה בעניין.
- - -
אני מודהמת.
אחרי שחזרתי לקרוא בזמן האחרון, נכנסתי היום לקניון ולתדהמתי המאושרת עמד במרכז הרחבה דוכן ענק של סטימצקי שמכר ספרים "פגומים" (בעיקר כאלו עם קריעות קלות) במחיר מופקע של עשרים שקלים (!!), אז בחרתי לי שלישיה מנצחת של ספרים שכיכבו אצלי ברשימה המייחלת. כשמצאתי עצמי מסתכלת על ספר שירה של יהונתן גפן, אמא שלי נזעקה ואמרה שיש לנו אותו בבית, רק בואי למעלה ואני אראה לך.
אז עלינו למעלה. התחלנו ממגדלי הספרים שעל השידות ליד המיטה והמשכנו לארון הספרים שבפינת החדר, שאותו כבר סרקתי בעבר כמה פעמים אבל עם ההדרכה הנכונה מצאתי שם כמה אוצרות. ואחרי זה אמא שלי נזכרה שיש עוד ארגז אחד ב"בוידעם" (בית פולני למופת!). אז הדלת נפתחה וממנה יצאו לא פחות מארבעה ארגזי ענק, מלאים עד הקצה (ומעבר!) בספרים מכל הסוגים והמינים.
רומנים וביוגרפיות (אבא שלי אוהב לקרוא על חיים של אחרים), וספר על גוף האדם עם תמונות עוצרות נשימה (אפילו הלב הרגיש שלי עמד בזה). וספרי ניהול עסקים, וספרי מדע פופולרי על כימיה ופיזיקה, ומדע בדיוני וספרי בדיחות וספרי שירה (מסתבר שזה בגנים), וכאלו על פילוסופיה ואפילו על פסיכולוגיה. ועל תורת הצילום (במצלמות אנלוגיות כמובן, של לפני העידן הדיגיטלי) וארכיטקטורת עיצוב-ביצוע, ואפילו ספר קומיקס אחד (שנקנה במבע כמובן).
והיו שם ספרים עם הקדשות מהחבר הקודם של אמא והקדשות לחברה האחרונה של אבא (כי מה נעשה? נזרוק?), אבל גם ספרים שהוא קנה לה והיא קנתה לו. והיו ספרים שחזרו על עצמם (הרי מרוב הכמויות כבר קשה לעקוב). והיו ספרים עם חתימת הסופר (אחת מהן בזכותי). והיו ספרים עם עטיפה מקולפת ובעטיפת בד, והיו המון ספרים קבורים בעני אבק. וספרים שבלויים מרוב שימוש וכאלו שאף אחד לא פתח מעולם.
אז יצאתי לי עם
שלושה רומנים (שניים על אהבה ואחד על צבא)
שני ספרי שירה (אחד של יהונתן גפן ואחד של יהודה עמיחי)
ועוד אחד על תהליך כתיבת השירה (של כאלו טובים אחרים)
ושני ספרים על פילוסופיה (אחד עקיף ואחד ישיר)
ושלושה קצרצרים על פסיכולוגיה (שינה וחלימה, הקשר בין הגוף לנפש ופסיכופתולוגיה)
ואחד על אופטימיות ואחד על ארכיטקטורה.
ואפילו ספר בדיחות גזעני (מהסוג שרק ישראלים מבינים) ואת אותו ספר קומיקס מדובר.
ובשקלול של כל מה שיש לי לקרוא,
הישנים והחדשים,
כאלו שמחכים על המדף כבר הרבה זמן וכאלו שהרגע הצטרפו,
כאלו שנכתבו לפני שבוע וכאלו לפני שנולדתי.
אז בפחות דיבורים ויותר תפיסה ויזואלית פשוטה,
הנה ערמת הספרים שלי שעוד לא קראתי:
(סלחו לי על האיכות הראויה לשמצה. תאשימו את אפל שלא ציידו את האייפוד במצלמה יותר איכותית. לא, בעצם, תאשימו אותי, על זה שלא שלפתי את המצלמה המדהימה שלי רק מהעצלנות להתעסק עם קורא הכרטיסים שיתרגם את כרטיס הזכרון הפרימיטיבי)
(ואגב, אלו רק הספרים שיש אצלי פיזית. אם תקראו את הרשימת ערמת הספרים הוירטואליים שלי פה בצד, תגלו שהיא מתחילה כאן ומסתיימת ב.. היא מסתיימת?)
ואם כבר ספרים, אני בעד פינה חדשה, הרי אני צריכה להצדיק את שורשיי:
התלונות הפולניות להיום:
* למה שום חנות ספרים לא מסכימה להעסיק אף עובד חדש מתחת לגיל-אחרי-צבא? אני רוצה לעבוד בחנות ספרים! אני רוצה , אני רוצה!
* תלונה על האיסור מצד אבא לקרוא יותר מספר אחד במקביל. תתלה אותי וזהו.
עם סימן שאלה: האם אתם אוהבים לקרוא, ואם כן, איזה סוג של ספרים ולמה?
נֶמָשִׁים
עכשיו רק נותר לקוות שאני באמת אסיים את כולם...
כשאני קוראת אני כותבת יותר. וואי וואי, אם הייתה מכסה לטיוטות באמצעים כאלו או אחרים, הייתי עוברת אותה מזמן. פעמיים.
אני כל כך הולכת להיות מאלו שיושבים בבית קפה או בתחנת דלק וכותבים על מפית בעט שהם השאילו מאיזה מישהו בסביבה. מה אני אומרת "הולכת להיות", רק היום עשיתי את זה (להגנתי, ובהמשך לנושא הפוסט, רשמתי לעצמי שמות של ספרים). אבל להיות סופר תמהוני נשמע לי נחמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
