אתה מתקשר אליי. אני שואלת איך בבית, ומקשיבה לסיפורי צבא, להנאה שאתה מוצא בלהפגש עם חברים ותיקים. אני שואלת את כל זה, מחזיקה את עצמי שלא לשאול את מה שאני באמת רוצה לדעת. למה היית עצוב אתמול. מה עבר עליך בחודשיים האחרונים, שהיו קצרים וארוכים כל כך. איך אתה מרגיש עם עצמך. אם אני חסרה לך כמו שאתה לי...

(ניסיתי למצוא איזו שורה לצטט מהשיר הזה, אבל כולן מדויקות באותה עוצמה)

נמשים.