Boy Anachronism

נכנסים למנהרה, מחפשים משהו, לא ברור מה. המנהיגה סוקרת את הפינות החשוכות, מצידנו אנחנו מבלבלים אותה עם השתקפות של אור. בשלב כלשהו מתקדמים פנימה. זה רק נדמה לי או שהיינו יותר אנשים בהתחלה?

מוצאים איזשהו מעבר. בשלב הזה אני יודע שהכל היה מלכודת. היא מובילה אותנו למעלה במדרגות. הכל מעוצב בצורה עתיקה ויפהפיה, יש שם אנשים, או משהו שנראה כמו אנשים, עולים ויורדים במדרגות.

פונים ימינה, נכנסים לאנשהו. הכל נמחק מהרגע הזה ועד מאוחר יותר. היא דיברה, אמרה משהו. היא ניצלה את כולנו. לא ברור לי איך לרגע סמכתי על האישה המפלצתית הזאת.

פתאום אנחנו בסוג של מבנה, הוא לחלוטין באוויר, או על מים?

היא נעלמה, כנראה מתה.

נזכר, פלאש בק למוקדם יותר. הנסיכה איתנו, ומישהו ניסה לחטוף אותה, אז ברחנו, הכרחתי אותה להעלות אותה למעלהף לסוג של מגדל. הצלחנו להרוג אותם, או לפחות את רובם. מישהו התברר כבוגד. אנחנו עומדים בשני צידי המגדל, מישהו אומר משהו על הרצפה, שהיא סוג של תיבה. איכשהו מפוצצים אותה, הנסיכה כמעט נופלת, אבל ברגע האחרון אני תופס את היד שלה, מושך אותה לקצפת האבן המוצקה, מסביב.

זה סוג של מסגרת עם עמודים בפינות, אנחנו נאחזים בפינות. פתאום אנחנו בים, אני לא זוכר למה ומאיזה שלב, זוה לא הגיוני כי זה אבן! איך זה צף?! אבל אנחנו פשוט צפים, אבן על גבי מים.

מישהו, הבוגד, אחד מהם לפחות. בצד השני של המבנה, לידנו יש.. סוגשל דלת? הכל כל כך הזוי. אני רומז משהו לקשת, הוא דורך קשת, ואני מדליק את הקצה שלה, הבוגד נשרף ונופל. או שמה פשוט נעלם.

אנחנו קרובים לחוף. יש שם אישה, או סוג של שדה. היא רוצה מאיתנו משהו, היא מבטיחה להחזיר אותנו הביתה בשלום. אנחנו נענים בחיוב, היא נשבעת שהיא תעזוב אותנו בשקט.

אנחנו בבית, סוג של בית מלון, איפה שהיינו בהתחלה. היא נעלמה, אבל מסיבה לא ברורה אנחנו תוהים איפה היא? היא אמורה להיות פה. אבל היא לא חסרה, עדיף ככה, בלעדיה.

אני לא זוכר מה קורה עכשיו, היא מופיעה, והיא מנסה להרגיע אותי, שהם יתנו לי ללכת, הם פשוט ישחררו אותי. אבל אני כבר נזכרתי, שהיא משקרת.

אני זוכר את הסיוט הזה, אני זוכר אותו שם, לבוש שחורים, עם הילה ירוקה מלחיצה סביבו. ומבט ריק, כמעט מלא שנאה. אני לא זוכר מה בדיוק הם עשו לי, אבל בחלום עוד זכרתי.

"לא, לא, בבקשה לא. פשוט תהרגו אותי וזהו! בבקשה!"

אחרי זה יש משהו אחר, חלום אחר? או המשך של זה? ואז אני מתעורר.

בפעם הקודמת לא התעוררתי. בפעם הקודמת ניצלת את הנשמה שלי, השתמש בכל טיפת שפיות שנותרה בי. והתמונה הזאת תקועה לי בראש, אני קשור, וחיזיון שלך מולי, ואני יודע איך זה יגמר.

למה אתה לא יוצא לי מהראש? למה אתה לא עונה לי לפחות?

איפשהו בפנים אני יודע, גם בחלום, בעיקר במציאות. אני רוצה להתמסר לך. תעשה בי מה שתרצה. פשוט קח אותי. תגרום לי להרגיש כאב. כי אם זה מגיע ממך, זה בסדר.

רק תהיה שם לידי בלילה, צל של התודעה שלי, ואני אדמיין שאתה מחבק אותי, ולא אבכה יותר.