בעמוד של תנועת הערבות [הקבוצה של אבא שלי, כפרעליו] פירסמו היום את הפוסט הבא:
"אתה חייב לשאול את עצמך בעקביות את השאלות הבאות:
מי האנשים שבסביבתי?
מה הם עושים לי? מה הם גורמים לי לקרוא?
מה הם גורמים לי לומר?
לאן הם גורמים לי להגיע? מה הם גורמים לי לחשוב?
והכי חשוב, לאיזה אדם הם גורמים לי להיות?
ואז שאל את השאלה החשובה ביותר:
האם זה בסדר מבחינתי?
זיכרו – החיים לא נעשים טובים יותר במקרה,
הם נעשים טובים יותר על ידי שינוי."
ג'ים רוהן (פילוסוף, איש עסקים וסופר רב מכר)
אז שאלתי;
הם מזכירים לי את הערך שלי עצמי ושל החיים שלי.
הם מעודדים אותי להמשיך הלאה ולא לוותר, לא להרים ידיים.
הם גורמים לי לקרוא המון ומהכל, דברים שיפעילו את הדימיון שלי עד אינסוף, ישאבו אותי פנימה לתוך עולמות קסומים ומדהימים.
הם גורמים לי לקרוא תכנים פוליטיים, אקטואליים, וגורמים לי לחשוב מחוץ לקופסא.
הם גורמים לי לומר מה שאני חושב, מה שאני מאמין בו.
הם גורמים לי להרגיש בנוח להיות כן ופתוח, אמיתי.
הם גורמים לי להגיע הכי גבוה שאני מסוגל, או לפחות לנסות.
הם גורמים לי להיות אדם מעט שמח יותר, אולי אפילו מאושר.
הם גורמים לי להיות אדם אכפתי, שלא לומר מעט אקטיביסט, הם גורמים לי לרצות לשנות דברים, כדי שיהיו טובים.
הם גורמים לי לנסות לתקן את החלקים בי שפוגעים בי ובאחרים.
גורמים לי לחשוב שתמיד יש סיכוי, תמיד יש תקווה, גם כשהעולם הזה נראה עכור לחלוטין.
הם גורמים לי לאהוב, את עצמי ואחרים.
כינוי:
Boy Anachronism
בבלוג זה
בכל הבלוגים
