Boy Anachronism

היום אני מחליט שלא אכפת לי.

היום אני מחליט להיות מאושר, קצת.

היום אני אחייך ואוהב.

ואתגעגע בכל שנייה.

זה לא נהייה קל יותר בשום שלב.

זה לא מפסיק לכאוב.

אתה לא מפסיק להרגיש אבוד.

אני תופס דברים ונאחז בהם.

אם אליס הייתה תופסת משהו בדרך, בזמן הנפילה, אולי היא הייתה עוצרת?

אבל אז מחמיצה הרפתקאה גדולה ומסחררת.

אם תפסיק לכאוב, תפסיק לאהוב.

אם לא תרגיש את הדם רותח בתוך הורידים, לא תרגיש אותו מגיע ללב.

פחם שחור.

דף גדול.

יופי בצורה הפשוטה ביותר.

יש לי שני ציורים, במקום שלושה.

אחד מהם חד ומתוח, קר ומנוכר.

אתה יושב עם הגב אליי, גב מתוח, כמו של רקדן.

אחד מהם רך ונעים ומזמין.

את שוכבת מכורבלת במיטה שלי, עם שמיכה.

את עירום. 

יש אנשים שמצליחים להיכנס לי ללב גם בלי כותרת.

יש אנשים שפשוט חשובים ומיוחדים, ואני לא מוכן לוותר עליהם.

אולי אני יכול לסדר את זה.

אולי אני מסוגל לחיות עם זה.

כך או כך אני צריך אותך בחיים שלך.

אולי אתה השלווה והכאב שאני זקוק להם.

יש משהו יפה בגעגוע שקורע לי את החזה. משהו מתוק ותמים. יש משהו טהור בהתחלה של רגש, כשהוא עוד לא התערבב עם שאר החיים, הוא צף למעלה מעל השאר, כמו שמן על מים.

ממש ככה.

עם בועות.

לא אכפת לי. נמאס לי להרגיש ככה.

נמאס לי להרגיש שהלב שלי נקרע ממקומו בשביל מישהו שלא רואה אותי.

אין לי כוחות לזה.

אני בקושי מחזיק את עצמי, לא רוצה להחזיק עוד מישהו על עצמי.

לא מתאים לי לחיות בתוך שקר.

מן ארמון ענקי מקלפים, הוא שם, חלול, ומספיק משב רוח להפיל אותו.

על מי אנחנו מנסים לעבוד? אין פה כלום.

מערכת יחסים שבנויה על ריקנות ומרחק. נפלא.

טובע בריח של אוכל, הוא מרחף מעבר לחלון, מהדירה של השכנים.

טובע בסחרור קל של יין אדום.

טובע בסגול וכחול, מעט ירוק, שאריות של שחור וחום, כולם נוזלים לי מהשיער, מחליקים עליו.

טובע בעשן לבנבן באור היום, מדי פעם מתפזר באוויר שמשב רוח.

טובע ברגשות, באנשים, ברעשים, בריחות ומראות.

טובע בדמעות, שאני לא בטוח למה הן באו, כשצפיתי באיזה פרק של סדרה.

טובע בין שמיכות חמימות ששומרות עליי מהקור שמתחיל להגיע.

החלק הטוב הוא, שאני טובע בראיונות עבודה. סוף סוף.

והבחורה בחברת ההשמה כל כך חמודה.