Boy Anachronism

אני עוזב

אני בורח רחוק משאפשר לתאר

לוקח לא יותר מאת עצמי

משאיר את הכל מאחור

ארזתי מטפחת רקומה

ויומן קטן ושחור

השארתי מאחור קופסא עם כדורים

ותמונות של אנשים שאשכח

ומלא חתולים מעץ

כמו אליס בארץ הפלאות

אני נופל תקופה שנראית כמו נצח

ובעודי נופל אני כבר מדמיין את ההתרסקות

מנסה להאחז בכל מה שחולף על פניי

נופל דרך עולמות אחרים

דרך מים וחלל וסופות של חול

מבלי להבחין בכלל מתי הנפילה הפסיקה

אני צועק בתוך סופת גשמים ורודה וסגולה וכחולה

הכל זוהר סביבי וזורם לי בין האצבעות

ומוזיקה שמימית מקיפה אותי

פרפרים גדולים מכף ידי מרחפים להם סביבי

וכוח הכבידה חלש רק במעט מהרגיל

אבל מספיק כדי שארגיש כמו מרחף

אני יוצא להרפתקאה

ונותן לעצמי הזדמנות לשכוח

אני קל וחסר גוף

אני פרפר או בועת סבון

אני גרגיר של חול או טיפה של גשם

אני ציפור קטנה וכחולה

אני עננה כתומה בשמיים

ואני חיי כל יום לנצח

הלוואי שיכולתי

ליפוללתוך חור שחור

אולי לקחת אותך איתי

ולפהסיק להיות אני עצמי

להיות מישהו אחר

הלוואי ויכולתי להרפות

מהעבר הקרוב והרחוב

להרפות מעל תהום

ושתיפלו לנצח 

כולכם

הלוואי ויכולתי 

להפסיק

לשנוא ולאהוב

ללא הבחנה

ולהיות שיכור

אז הנה זה התחיל

זה היה מלחיץ נורא

וכאב למדיי

ועדיין קצת כואב כשאני לוחץ על המקום

אבל זה מרגש מעט

הייתי יכול להיות מאושר עד הגג

אם לא הייתי בדיוק מפתח שעורה בעין

עדיין שקוע קצת בבאסה

האגו שלי בהחלט מתפורר

ואני מתגעגע המון

אבל יש דברים שצריך ללמוד לחיות איתם

או בלעדיהם