Boy Anachronism

אתה מוצא את עצמך יושב בחושך במרפסת

והירך שלך מכוסה טיפות מזעריות של דם

שתי כוסיות וויסקי וסיגריה

הספיקו כדי להזכיר לי למה

אני לא רוצה לחזור למקום הזה

הגוף שלי

צורח ובוכה

והניסיון לזכור את הפעם האחרונה

שהרגשתי כל כך מזוהמת

גורם לי לרצות למות

מהשנייה שנכנסת

ידעתי שאני לא רוצה את זה

ידעתי שזה עומד לכאוב לי

אבל רציתי אותך

רציתי את האהבה שלך

במקום זה קיבלתי כאב

ויריקה בפנים

את הציניות דשלך

בטון קפוא כמו קרח

ורק למקרה ששכחתי

תזכורת

את לא קיימת כשאת בוכה

לאף אחד לא אכפת למה

את לבד

ואת תיצאי מזה לבד

כמו שתמיד עשית

ואני תוהה

מה הפואנטה בלהילחם על הביחד

כשאני נלחמת

לבד

אבל יש את הקול המאזוכיסטי בי

שהתגעגע לכאב ולדם

יש את הצד

ששמח כשהקאתי את נשמתי

זה בלתי אפשרי להילחם בכאב

עם אהבה

כשאתה לא מרגיש נאהב

אז אני אחזור להלחם בו בכאב

שתהיה שנה טובה

שנה של תקוות שווא

שתחזיק אותי בחיים עוד 12 חודשים

ותגרום לי לשכנע את עצמי

שהקיום שלך הוא יותר ממספיק

בשביל להחזיק אותי חיה

ולמות מבפנים

כלואה בתור כלוב זכוכית

הזכוכית משתקפת בכל צבעי הקשת

מנצנצת באור באדווה

אבל זה עדיין כלוב

אתה מדבר על ביחד

מקדש אותנו

אבל ממשיך להתעלם ממני

עדיין מרגישה שקופה

מרגישה כאילו היה עדיף בלעדיי

ואני לא יודעת למה אני ממשיכה לנסות

אני לא רוצה שום חלק בזה

הייאוש גובר עליי בגדול

אין בי עוד רצון לחיות

אין בי עוד תשוקה

לדבר מלבדך

ואתה שובר אותי

כל יום עוד קצת

עד שלא יישאר דבר

אני מרגישה כל כך קרובה

לקו הדק אל השבירה

אני לא רוצה להיות מודעת

לא רוצה להרגיש

לא רוצה את האחריות והשליטה

רוצה לעצום עיניים

לשקוע לתוך ההתקף

שבוע ימים

לא יותר ממה שאני

נשמה כואבת בכלוב זכוכית

אני מנסה לנסח עוד מילים

אבל אני יודעת שאתה לא מקשיב

אני יודעת שמחר הכל יתחיל שוב

והסליחה לא תשנה דבר

כי אני שקופה בעיניך

אתה לא איתי, ביחד

אתה בא נגדי, ראש בראש

כל יום, כל הזמן

ואין לי כוחות להצדיק את עצמי

בבית שלי, בחדר שלי

ואתה רק משתיק אותי

ולא מגיב למה שאני אומרת

רק מנפנף אותי הלאה

Yes, I know what you think of me

"You never shut up"

ובלי בושה אתה גם אומר לי את זה

ולא מבין כמה שזה מעליב

גם אם זה נאמר בצחוק

כי זה לא תמיד בצחוק

You think there's a heaven

Where the screams are gone?

ואתה לא מבין

שאני מנסה להשמיע את מה שבפנים

ובפנים כואב לי בטירוף

בפנים ויתרתי על עצמי מזמן

ואתה מוותר עליי יום אחרי יום

ולבד אין לי דבר

Let's hear what you think of me now

But, Baby don't look up

The sky is falling

נמאס לי להתנצל על היותי אני

זאת לא אשמתי בכלל!

לא בחרתי להיות ככה

לא ביקשתי את המחלה הזאת

לא ביקשתי חיים של סבל

רק ביקשתי שמישהו יאהב אותי

יבין אותי כפי שאני

אבל אתה אוהב אותי רק כשאני שמחה

רק כשאני שקטה מספיק

רק כשאני לא כואבת

בכאב שלי אני נשארת לבד

Boy, you best pray

That I bleed real soon

How's that thought for you?

אני לא זוכרת אף פעם אחת שהיית כאן בשבילי כשהייתי צריכה. לא רבע שעה אחר כך, לא יומיים, אלא כשהייתי צריכה.

תמיד צריך להירגע קודם. תמיד אין לך כוחות אליי.

רק אני יכולה, בשנייה שאני מזהה תסכול בקול שלך, לכבות את המחשב באמצע שיחה ולרוץ אליך. לא להירדם למרות שאני שפוכה, כדי לחבק אותך ולהבטיח שיהיה בסדר. ועוד לספוג את הארס שלך בתמורה.

את כל האנרגיות שלי נתתי לך אתמול. עד הטיפה האחרונה.

קמתי בבוקר שבורה.

כל הדרך הביתה בכיתי.

באתי הביתה והתרסקתי לרצפה,

שכבתי על הרצפה ובכיתי.

ותוך כדי קיבלתי ממך עוד ארס באסמסים.

ואז באת הביתה, לי כבר לא היה אוויר.

פתחתי וחזרתי להתחבא בחדר.

עשרים דקות לקח לך להיכנס לחדר בכלל,

שבהם הספקתי שמוע אותך יוצא על השותפה:

"מה את עשית היום?!"

נכנסת ונתת לי בום קטן על הראש,

ואז זרקת גם לי:

"מה את עשית היום?!"

וכשלא התפתתי לפתח לריב,

ועניתי: "מה אתה רוצה?"

התחלת לצאת עליי.

שלא אמרתי לך דשלום,

לא דשאלתי מה דשלומך,

איך עבר היום, איך היה.

ואני עוד עם דמעות,

התפוצצתי.

כי את כל היום ביליתי בסלקום,

בוחרת טאבלט חדש,

חושבת כמה שמח תהיה...

שיהיה לך איפה לקרוא כמו שנוח לך!

בן של זונה...

ואז טרקת עליי את הדלת, והשארת אותי

ככה, כמו תמיד.

יצאת לקנות בירה עם השותפה...

ברחתי להתחבא במקלחת.

פתחתי את המים הקפואים, 

ואז הרותחים,

ואז קרסתי לרצפה ובכיתי...

וכשקמתי, עברתי חזרה למים הקפואים.

בלי להתנגב רצתי לחדר, 

בשארית כוחותיי שמתי חלוק

ושקעתי לתוך המיטה, לתוך ההתקף.

אני לא יודעת כמה זמן בכיתי...

אבל חזרת והתעלמת ממני.

הספיק להחשיך בינתיים...

ובראש שלי התחילו להתנגן אותן מילים

את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא

ופתאום נכנס המשפט שזרקת לי אתמול

"מתי היה לך התקף חרדה לאחרונה?"

ורציתי לבכות, אבל עניתי: "היום בבוקר."

וככה זה המשיך

את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת מתי היה לך התקף חרדה לאחרונה? את לא קיימת מתי היה לך התקף חרדה לאחרונה? את לא קיימת מתי היה לך התקף חרדה לאחרונה? את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת את לא קיימת מתי היה לך התקף חרדה לאחרונה?

את לא קיימת