לפני ככלות הק(כ)ול

בעת דיכאון מתוך כמה שתוקפים אותי לאחרונה עקב אהבה נכזבת חשבתי על לברוח שוב אל אמא, אל הצפון. אל האשליה, אל הקבר הרגשי.

רגע לאחר מכן- רגע ההתעשתות הבנתי:

אני לא בורח לשום מקום!

לא בגלל אהבה ולא בגלל שום דבר אחר.

אני אמות פה, בתל אביב, אם יש צורך. אמות פתור ומרוסק. 

ההחלטה לא לברוח מעצמי.

אני וג'ניס גופלין נתגבר ביחד על האהבה הזאת, אולי:

I WILL ALWAYS LOVE YOU, MAYBE,

JACKTON