לפני ככלות הק(כ)ול

זוכרים את הסיפור הזה? סיפור קצר, לומדים אותו לקראת הבגרות בד"כ. מאת צ'כוב.

בקצרה (אני מתנצל מראש על הרשעותנ והאכזריות בה אקצץ הסיפור היפיפה הזה),

מסופר על עגלון (נהג כרכרה המסיע אנשים) דקן טעני, שאיבד את בנו שבוע קודם לכן. במהלך הסיפור הוא מנסה לספר לכמה אנשים על המאורע הכואב כדי לפרוק את הכאב. אף אחד לא מוכן להקשיב לו, כל אחד מסיבותיו. הראשון אמר לו בתגובה שכולם מתים בסוף, השני אמר המשיך לישון ולא התעניין...בסוף הסיפור המסכן חוזר לביתו כשהמועקה בליבו ומספר לסוסה שלו הכל. הסוסה אף הסתכלה עליו כמבינה.

עצוב!!!!!!!!!!!!

אני זוכר שקראנו את הסיפור לקראת הבגרות והמורה פרצה בבכי במשפט הסיום. סיפור המספר על החוסר האכפתיות של החברה והאדישות לכאבו של האחר. סיפור על אדם שכעל מה שהיה צריך היא אוזן קשבת- חברה, ותו לא. העגלון המסכן  נאלץ לספר לבע"ח שמצטייר כיצור האנשוי היחידי בסיפור על מה שעבר עליו ומדובר במות של בן, בן שהולך לעולמו לפני אביו שלא כדרך הטבע.

סתם רציתי לשתף.

i will, always love you,

jackton