לפני ככלות הק(כ)ול

ראיצי אתמול את הסרט "אי.טי" הידוע של ספילברג.

לא יכולתי להוציא מהראש את הסצינה בה הילדים שמצאו את איטי מוציאים אותו בליל כל הקדושים מהבית מול אימם. איטי בעצם היה מחופש לרוח רפאים (עטו עליו סדין לבן). ליל כל הקדושים היה תירוץ עבור הילדים להוציא איטי המוזר אל העולם החיצון מבלי שאחרים ישאלו שאלות מיותרות. אי.טי באותו היום היה כאחד האדם.

ביום רביעי נחגוג את פורים, המקבילה שלנו לליל כל הקדושים.

החג הידוע בתחפושות, שינוי הצורה והסוואת הדמות האמיתית שלך, מבחינתי, הוא גם החג "ההפוך": חג של היחשפות וגילוי.

בחג הזה כל אחד יכול להראות את המוזרות שלו. מוזרות על פי אמות המידה של החברה. אמות מידה מטומטמות לעיתים.

בני אדם מתחפשים כל הזמן. הם משקרים ולא אומרים את האמת. לא מזדון תמיד. לפעמים דווקא בשל הרצון לחיות חיים אמיתיים (הם חושבים), לפעמים כדי לא לפגוע באחרים (שקרים לבנים). 

אבל אני רציתי לדבר על השקרים המהותיים יותר. מדובר בשקרים שאדם משקר את עצמו. אדם שלא אוהב את עצמו הוא אדם שבדרך כלל מתכחש למשהו בתוכו. אדם שמתכחש למשהו בתוכו הוא אדם שלא משלים עם משהו בתוכו ומחליט "להאכיל" את עצמו בשקרים, לרפד את הלב שלו במצע של מציאות כוזבת וחומות הגנה שרק פצצה אטומית תוכל לפרוץ. יכול להיות מדובר בהתכחשות לנטייה מינית, דימוי עצמי נמוך בשל מראה חיצוני או תכונות פנימיות, או כל דבר אחר שיוכיח שהחיים לא שלמים אלא חיי מאבק תמידיים.  אז למה שאדם יחליט לא לחיות את חייו בשלמותם? שזה הדבר האידיאלי לעשות ב-100 שנות חיינו.

פחד.

אנחנו פוחדים. אנחנו פוחדים מאלף שיבות וממשיכים להמציא עוד סיבות בכל יום, שעה ודקה. אנחנו פוחדים מהתגובות של הסובבים אותנו טמחוסר היכולת שלנו להתמודד על תגובות אלו. אנחנו מעדיפים לשמור על מצב קיים יציב כביכול ולא להודות שאנחנו נמצאים בגהינום. פחד מביא לעצב, ניכור ומרמור וכל זה יכול להביא כעס ולפגיעה באחרים.

נחזור לפורים-

החג הזה יכול ללמד אותנו הרבה יותר ממה שהמסורת  היהודית העבירה לנו, עם כל הכבוד. בפורים זה בסדר שגבר יתחפש לאישה, אישה תתחפש לזונה, בחור יתחפש לגיי, גיי יתחפש לשחקן כדורגל, שחקן של הפועל לשחקן של בית"ר, יהודי למוסלמי וכמובן כל רוב הנשים בארץ לארנבות או פיות..חחח

בפורים אף אחד לא לוקח ברצינות את מה שאתה, אלא חוגג איתך במידה והתחפושת אמינה. הם יצחקו איתך ולא עליך ואתה תדע מזה. זה מלמד, לדעתי, שהחברה שלנו אולי פתוחה יותר ממה שאנו חושבים ואולי פורים זה זמן טוב לראות את זה. אנשים אוהבים אנשים בד"כ. אלא אם כן הם בעצמם לא אותנטיים ואז זה יוצר מן מעגל איבה שבו אף אחד לא אותנטי כלפי השני. זה יכול להוביל רק למלחמות עולם או בינתיים למלחמת אחים.

אגב, דיברתי עד עתה על שינויים טוטאליים ואני רוצה להבהיר שאני יודע שדברים לא "קורים בבום" ולמרות שכאמור, פיצוץ אטומי רגשי יכול לעשות נפלאות, פורים יכול להוות עבורינו הזדמנות לחקור את הדברים השונים אצלינו. מה גם שלא תמיד אדם בטוח במה שהוא.

** אז המסקנות שלי מהחג היא שאנחנו יכולים גם אחרי פורים לוהוב בני אדם שנראים לנו שונים. המסקנה השנייה שלי היא שאסור לפחד. אין לנו יותר חיים ממה שעכשיו. השלישית היא שצריך להזכיר תמיד לאנשים אחרים שכל עוד השונות שלהם לא פוגעת באף אחד אז הם בסדר. כמו שפו הדוב אמר: "כולם בסדר".

אז שימו איפור, או שלא. מסיכה, או שלא. ותהנו לכם ביום הליבראלי ביותר בשנה ותאהבו את עצמכם. זאת השיטה למצוא גם את ה-אהוב שלכם/ן.

פורים אמיתי לכולם.

I will always love you,

jackton