לפני ככלות הק(כ)ול

להנות מהדברים הקטנים- שם אלוהים נמצא.

 זו האמירה ידועה ומתכון בטוח לאושר. אני לא רוצה להנות מהדברים הקטנים. החיים שלי לא קטנים. אני לא משתחצן, אלא אומר שהחיים שלי ואני בטוח שלא רק מסובכים ומורכבים. בני אדם מורכבים, בד"כ. לפעמים להסתפק בדברים הקטנים זה תירוץ לבינוניות.

אני יכול להבין באופן רציונאלי את האמירה. היא בסה"כ אומרת שאם נדע להפוך את הבינוני למשמעותי, אזי מצאנו את הסוד לחיי מאושרים.

אבל, כשאני חושב על זה בצורה רגשית (אגב, אני מאמין שהחיים יהפכו למשמעותיים רק אם נרגיש אותם יותר מאשר נבין אותם) אז אני מתחלחל ונתקף בחרדה. אני חושב שזהה חטא להסתכל עצמינו מנקודה מבט שאומרת שמה שיש לנו מספיק.

אני רוצה להדגיש שאני ממש לא מתכוון להשגת כסף או תהילת עולם. אני מדבר על על מה שהלב נוהה להשיג כאשר השיא של זה הוא אהבת אמת, אהבה הדדית.

השטן משתלט על הגוף שלנו כאשר אנחנו לא נוטים אחרי הלב שלנו. הוא תמיד מנצח כי יש לו את הנפש שלנו בצד שלו! השטן הוא שורש כל רע. אבל אני חושב שהוא גם יכול להצמיח דברים טובים. הרי הטוב לא קיים אלא אם כן קיים רע. אני חושב שהשתלטות השטן על הנפש היא רמיזה לכך שאנחנו צריכים לפעמים להניח לרציונל ולהיכנע לנפש. כאשר ניכנע לנפש שלנו שיודעת באמת מה אנו רוצים, אין סיכוי שנטעה כי גם מה שנראה כטעות הוא לא כזה, זה דרך שהנפש פסלה. אין מה לעשות לפעמים מתנסים ושוללים.

לחטוא (אני גונב את האמירה של דסטין הופמן מ"סטודיו למשחק") היא להביא משהו לעולם, מתוכך, שהוא לא אמיתי. כמו יריקת אש של השטן ממעמקי הבטן.  כמו שציינתי, הנפש שלי מורכבת ונפשותיהם של אחרים גם. אני חושב שכאשר נשתמש בשטן שנמצא בכל אחד מאיתנו נגלה שהוא המלאך הכי טוב שקיים. הדברים הקטנים, לדעתי, הם תירוץ לא להתעסק בדברים האמיתיים, הטהורים.

אז תהנו מהדברים הקטנים, החומריים. תהנו מכסף ועושר, לא משנה מהי הכמות. זה לא חשוב. זה שולי. אבל כשמדובר ברגשות ובשבילים האינסופיים של הנפש אל תסתפקו במועט: עלו על גשרים, שרפו חזיות, רוצו עד שלא תוכלו יותר, עמדו באמצע פארק הירקון ותצרחו. עשו משהו גדול למען האהבה,למען מי ומה שאתם אוהבים. הרי היא הדבר היחיד שאנו חיים עבורו!

I will always love you

jackton