לפני ככלות הק(כ)ול

לפעמים נמאס להן והן מתאבדות.

הן מחליטות לצאת ממעגל הדיכאון בדרך המהירה ביותר. הן נמצאות כל חייהן במעגלים המזינים את עצמם בהרס ודיכאון. הן חושבות שכל מהות חייהן הוא להיכנע ללב בחסות המוח, ולהילחם בלי הפסקה.

הן נלחמות בתחנות רוח שאף הן לא קיימות. הן משתמשות בתחנות האלו כדי להעיף את כל מי שבה לעזור להן. הן חושבות לפעמים שמצאו את היופי, אבל מתבדות. הן מגלות כיעור שלא נראה כמותו, מכוער יותר משהיה קודם. הן לא סופרות את מעלותיהן אלא את האהבות הנכזבות ואת הציפורניים שנשברו בניסיון להיאחז באהבה מוצקה. הן לא יודעות שמקומן בעולם הזה הוא להחיות דווקא. בתוך כל השיכרון שבחייהן, שיכרון מחומרים שלא כדאי לקרב אל הגוף, הן רואות את ידיהן נזרקות, אח"כ בטנן, רחמן, רגליהן ...נזרקות מגבוה ללא יכולת לחזור מעלה.

מקווה שלמטה הרבה יותר נוח לה :(

jackton