לפני ככלות הק(כ)ול

אני במידה רבה יצאתי עד עתה רק לסטוצים (או "נפגשתי" יתאים יותר) בגלל היותי בארון רוב חיי הבוגרים. רק לפני כחצי שנה יצאתי מהארון וזה עדיין משפיע אט אט על התפישה שלי את עצמי, תפישה חכמה יותר וטובה יותר. אני חושב שיש הרבה לי הרבה ריקושטים מאותה התקופה של לפני חצי שנה. עד לפני חצי שנה, בייחוד בשלוש שנות שירותי בצבא, הייתי בן אדם אחר. ממש אחר. כזה ש"מסתכל על בנות", כזה שמפחד להסתובב עם בנות יתר על המידה על מנת שלא יחשדו, כזה שלא אמר  בריש גלי כי הוא אוהב מאוד דיוות, כזה שהמחשבות שלו היו יהיה בסדר, אולי כשאעבור לת"א.

עברתי לת"א ובאמת נהיה בסדר חוץ מדבר אחד. אני לא יודע איך לפתח קשר מעבר לסטוץ. אני לא חושב שמדובר ברמת היצרים המיניים  שלי אלא יותר מזה- משהו בתוכי. אני חושב שאני לא מאמין שמגיע לי קשר זוגי, נורמלי. אני רואה אנשים אחרים ורק מקנא בקשר שלהם. אני לא חושב שיש לי את היכולות להתקשר אל מישהו בצורה כזו אינטימית. אני חושב באיזשהו מקום כי לגברים שאני מכיר לא מגיע שיהיה אותי- במובן הרע. אני תמיד חושב שאם מישהו מצא חן העיני סימן שהרבה אחרים חשבו כמוני כך שאין לי סיכוי. ואחד מהאחרים בטוח טוב ממני. 

אולי זה נובע מחוסר בטחון או מתהליך לא מושלם של הקבלה העצמית, אגב לא רק מבחינת הזהות המינית שלי.

לאחרונה דיברתי עם אנשים על זה ואמרו לי כי אני צריך פשוט לנסות ולא לפחד. המילה פחד עלתה וחשבתי לעצמי לרגע שאולי אני מפחד לקחת את הסיכון כיוון שאם לא יילך לי עם מישו אז אפגע עד עמקי נשמתי. זה נכון שאני אפגע. אבל אומרים שזו הסיבה שמדובר בסיכון. אני לא יודע אם להזמין אדם לקפה/ בירה אחרי סטוץ זה פייר כיוון שההסטוץ הוגדר כמות שהוא. מצד שני במידה ואני מכיר מישהווכבר מההתחלה מגדיר את זה כדייט למטרת קשר, אני לא יודע אם אתפקד. באמת שלא. אני באמת מפחד.

i will always love you,

jackton