לפני ככלות הק(כ)ול

אני רזה מידי, אין ספק.

זה בטח ייראה כמו צרות של עשירים לחלק מאיתנו (החלק שלא סובל מרזון) אבל קיימת כאן בעיה. ההערה הרווחת של "מה הבעיה? פשוט תאכל יותר" היא שקולה למשפט שיאמר לרזה: "פשוט תאכל פחות ותרזה!". שני המשפטים מטומטמים וחסרי כל רגישות לאדם שזה נאמר לו.

שובע היא תחושה חזקה, ממש יצר, בדיוק כמו רעב. אני לא אתווכח אם השאלה: מה יותר נורא? לסבול מרעב או להמשיך לאכול כשאתה שבע. בכל אופן, זה לא אפשרי.

אני רוצה להשמין גם מסיבות אסתטיות וגם בריאותיות. מבחינת אסתטיקה, זה ברור, רזון יתר פחות יפה ופחות מושך. יש רזים ממני אבל בכל זאת.

מבחינה בריאותית, הגוף חלש יותר, המערכת החיסונית חלשה יותר וזה לא בריא לאכול בבולמוסים במקום לאכול מסודר ובריא כל יום, כל היום.

קראתי מאמרים וכתבות וחלקם טוענים כי עדיף לא לאכול ג'אנק כי התקף לב יכול לפקוד גם רזים (סתימת עורקים ע"י תאי שומן)  ויש שם מן האמת, למרות שזה לא יגרום לי לוותר על המבורגר שיושם מולי.

אני קצת חושש לאנוס את הגוף שלי עם תוספי מזון למיניהם. אני מעדיף את הדרך הטבעית, על אף שמדובר בחלבונים ותו לא (לפי מה שכתוב). ההמלצה לשלב גם פעילות גופנית להגדלת מסת השריר יחד עם אכילת תוספי המזון לא עוזרת לי לבחור בדרך הזאת.

אז יכול להיות שאני מפונק וכל מה שאני צריך לעשות זה לשים לב שאני אוכל. זה אמנם מוזר לומר אבל אני שוכח לאכול. אני יכול למצוא את עצמי בשעה 4 אחה"צ ולגלות ששתיתי נס קפה בבוקר ואולי נשנוש קטן באמצע. אני צריך לשים לב ולהקשיב לגוף שלי. זה לא בסדר ללכת לאכול רק כשרעבים רצח!

אני מוצא את עצמי זוחל לאכול ולא הולך לאכול כמו אדם בריא.

חסרים לי משהו כמו 10 ק"ג כדי שאהיה מרוצה מהמשקל שלי. אולי כשאי שאחלק את זה למיני יעדים. 5 קילו לתקופה של שלושה חודשים, זה אפשרי בכלל?

i will always love you

jackton