לפני ככלות הק(כ)ול

זוכרים את הסיפור הזה? סיפור קצר, לומדים אותו לקראת הבגרות בד"כ. מאת צ'כוב.

בקצרה (אני מתנצל מראש על הרשעותנ והאכזריות בה אקצץ הסיפור היפיפה הזה),

מסופר על עגלון (נהג כרכרה המסיע אנשים) דקן טעני, שאיבד את בנו שבוע קודם לכן. במהלך הסיפור הוא מנסה לספר לכמה אנשים על המאורע הכואב כדי לפרוק את הכאב. אף אחד לא מוכן להקשיב לו, כל אחד מסיבותיו. הראשון אמר לו בתגובה שכולם מתים בסוף, השני אמר המשיך לישון ולא התעניין...בסוף הסיפור המסכן חוזר לביתו כשהמועקה בליבו ומספר לסוסה שלו הכל. הסוסה אף הסתכלה עליו כמבינה.

עצוב!!!!!!!!!!!!

אני זוכר שקראנו את הסיפור לקראת הבגרות והמורה פרצה בבכי במשפט הסיום. סיפור המספר על החוסר האכפתיות של החברה והאדישות לכאבו של האחר. סיפור על אדם שכעל מה שהיה צריך היא אוזן קשבת- חברה, ותו לא. העגלון המסכן  נאלץ לספר לבע"ח שמצטייר כיצור האנשוי היחידי בסיפור על מה שעבר עליו ומדובר במות של בן, בן שהולך לעולמו לפני אביו שלא כדרך הטבע.

סתם רציתי לשתף.

i will, always love you,

jackton

היום ישבתי באמצע שיעור מסוים שלא התעניינתי בתוכנו משום מה (אני בדרך כלל כ מתעניין, טוב המרצה "הדיווה" יותר מעניינת אותי אבל זה כבר סיפור אחר), התחתלתי לכתוב כמה דברים על מושא אהבתי הנכזבת. רציתי לבדוק מה אני יכול ללמוד על עצמי מכל הסיטואציה: אם זה כטאב שיהיה לפחות בונה.

הכנתי טבלה של התכונות שאני אוהב ושונא אצלו מהכירותינו הקצרה והשטחית (והפייסבוקית) :

נגד:

קיצוני

בוטה -

פרפר

לעיתים לא מכבד אנשים

יהיר -

צדקן

בעד:

אוהב בע"ח

חרוץ

חכם ומשכיל

נראה ביישן

דעתן

יוזם

יצרי

יפה

רגיש

**מושא אהבתי

מה שעשיתי עכשיו זה למחוק מרשימת תכונות הרעות את הדברים שאני לא בטוח אם רשמתי מטינה כלשהי או שהם כבר תכונותיי. מחקתי את: בוטה, אולי שחצן. מחקיתי כשי שהמחקר שלי על עצמי יהיה אותנטי.

ואז, רשמתי מה למדתי על עצמי מהתכונות הטובות שרשמתי או מה הייתי רוצה לסגל לעצמי:

הייתי רוצה להיות חרוץ כמוהו. ללמוד כמוהו ולהשיג את השכלתי. רשמתי כי הוא נראה ביישן ולא באמת כזה ולא בכדי: יש לו פנים נעריות ותמימות מהרגיל שהייתי אולי רוצה לשיהיו לי או שאחרים יחשבו שיש בי (אני לא יודע עד כמה זה טוב להיראות משהו ולא להיות אותו המשהו). הייתי רוצה לאהוב בע"ח כמוהו. אני אוהב בע"ח אבל רק ממרחק. אני נגד התעללות כמובן וחושה שמתעללים צריכים להיענש בחומרה אבל יכול להיות שאני גם לא רוצה אפ פעם להיות אחראי על חיים של משהו. אני רוצה לדעת לקחת אחריות גם על אחרים לפעמים. הוא דעתן, גם אני, אבל הוא מראה את הדעתנות גם בסטטוסים שלו וגם בתגובות לשל אחרים. אני חושב שהדעות שלי מעניינות אנשים אבל הפחד שלא יבינו אותי נכונה חזק מאוד ולכן אני לפעמים מעדיף להמנע. הוא יצרי- איזו תכונה חייתית שנזרקת גם לכיוון המיניות. הייתי רווצה להיות יצרי במובן של לתת שליטה לתחושת בטן שלא תמיד תואמת את ההיגיון והדכל הישר. אני חושב שזה חלק מרצוני להיות אומן שאוהב את אומנותו ובטוח בה. הוא רגיש- הוא רגיש. הוא נפגע מהר ולפעמים פוגע מהר. אני לא יודע אם זה קשור לדברים אחרים שעבר בחייו ועיצבו את אופיו אבל בכל זאת, המבט התמים שהוא הישיר אליי לראשונה הרג אותי ופרץ את שערי הפתטיות והאובססיביות שלי כלפי האדם.  

עכשיו, למה אני מספר לכם את זה?

גיליתי שהתאהבתי במה שהייתי רוצה להיות. הנוכחות שלו גרמה לי להיות הכי קרוב אליי. זה כאילו שחיפשתי בעולם את הדמות הסיפורית, הפיקטיבית, שתמיד רציתי להיות ומצאתי. מצאתי אותה במלוא הדרה וסקסיותה. פגשתי אותי ואני מתגעגע אליי עכשיו. אני לא יודע איך למצוא את עצמי אחרת. התאהבתי בי, לראשונה. פתאום האובססיות שלי לא נשמעת לי נוראית.

למה אחרי שהבנתי את זה אני לא עוזב? אני לא יודע. אילו הייתי יודע, הייתי עוזב. אולי האהבות בחיינו הם הם השיאים הקטנים אליהם אנו מגיעים במהלך החיים, רגעים בהם אנחנו מגלים את עצמינו את תשוקותינו דרך מישהו אחר, מגלים השתקפות כלשהי. הגורל אדיב מספיק בשביל לדאוג לכך שהתופעה תהיה מקרית.

i will always love you

jackton

אני אתיופי.

רק רציתי לציין ולהתגאות. לא רק בעדה הנפלאה אליה אני משתייך אלא גם ברוב החברה הישראלית התומכת.

תמיד ידעתי שהוריי עלו לארץ נאורה.

I will always love you

jackton

***

המחשבות האלה תמיד מתגנבות אליך הן עולות על העקבים שלך, עולים, אל בין הרגליים, מאחורי הגב, נתקעות בבטן ושורפות את המוח.

הן תמיד אוהבות את לסחוב עימן את המטענים הכי כבדים, את כל הדאגות וההיסוסים ואת המטען הכבד ביותר: אהבה. אהבה כבדה. היא, צריך אפילו עשרה אנשים כדי לסחוב אותה, היא חמקמקה. בדרך, בבטן, כולם נעצרים כדי לנוח. למרות שרצו להשאירה למטה, היא התעקשה לעלות, היא טוענת שהיא אחת ויחידה- שאין כמוה. היא צודקת. היא יחידה. לא נראית אהבה אחרת באופק, מצד שני גם את האופק לא רואים בכזה בירור.

***

אני לבד,

השותפים לדירה הלכו,

החברים בצפון,

היחידים שנותרו באיזור המרכז- לא בא לי לראות אותם,

לא קניתי אלכוהול,

יש לי הרבה ללמוד האמת אבל לא רוצה לעשות את זה בשישי בלילה.

אני לא אצא לשתות לבד, אני לא אצא לבד בטוח.

קניתי גם בגדים יפים בסנטר, אני רוצה ללבוש אותם.

זיון לפחות? עוד סטוץ?! רעיון טיפשי. אז למה ה"אטרף" בפעולה...אה נכון, אהבה. :)

כרגע אין קול ואין עונה, אולי אח"כ יהיה קול או עונה?

ממ

אני מבטיח שאעשה כל דבר כדי לא לשקוע בדיכאון הרגיל שתוקף אותי כאשר אני לבד.

I will always love you

jackton