אני לא מאלה שמתכוננים.. לכלום..
אני מאלה שכשהם יוצאים לקניון, הם מקבלים שיחה מחבר ששואל אם אני רוצה ללמוד איתו למבחן שאני בכלל לא ידעתי שמתקיים.
אבל מסיבה כלשהי התחלתי להתכונן לצבא, נפשית ופיזית.
סופסוף יש לי זמן כי סיימתי ללמוד אז חזרתי לריצות בוקר, שזה ממש קשה שאתה קם ב-11 וכבר נהיה חם, אבל אני מתמיד בזה.. שזה גם משו שלא קורה איתי יותר מידי (התמדה), אני מנסה גם להתחיל לקום מוקדם יותר כל יום, כי הבנתי שבצבא לא הולכים לישון ב-4 לפנות בוקר וקמים ב-11 (גם בטירונות 02-ג'ובניק שכמוני..).
לפני חודש, כשעדיין למדתי, הייתי כל כך מוכן להתגייס, ועכשיו, שסיימתי ללמוד ונשאר לי חודש לגיוס אני מבין שממש לא בא לי, שאין סיכוי שבעולם שאני אהיה מוכן להתגייס עוד חודש. יש לי עוד לעשות טיול עם כל החברים שמתגייסים איתי וגם עם אלה שלא, לעשות מסיבת גיוס, לקנות את כל הדברים שצריך (אין לי מושג מה צריך, אני רק יודע שצריך ללכת לקנות) ועוד כל מיני דברים..
אלה רק הדברים הפחות חשובים, עדיין יש לי את הסוגייה הזו של הומו בארון בצבא.. הבנתי שבגלל שזו לא טירונות קרבית והחיילים שאיתי לא קרביים אז העיניינים שם יותר רגועים, אבל עדיין אני לא יכול להפסיק לחשוב מה יקרה אם... אם מישהו יגלה, ואז החיים שלי בטירונות יהיו יותר קשים, או שאני אספר למישהו (הבנתי שהחברים מהטירונות הם חברים לחיים כי הם עוברים איתך כבזמנים קשים וזה) שזה גם דבר גדול בשביל מישהו בארון.
ושוב במקום להתחיל לעשות דברים עכשיו, כמו שאני מניח שבן אדם סטנדרטי יעשה, אני מושך את הזמן, אולי אם בפינה של החדר שלי לא ישכב התיק הענק הזה שכולם תמיד לוקחים איתם לגיוס, אולי אם עוד לא יצאתי לטיול אחרון עם כל החברים, אולי אם עוד לא "חגגנו" את העובדה שצה"ל לוקח אותי ל-3 עד 4 שנים..
אולי, אז אולי אני יהיו לי עוד כמה ימי אזרחות...
(למרות שאני יודע שכל יום שעובר,לא חשוב מה עשיתי בו,מקרב אותי בעוד 24 שעות לעבר הגיוס
).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LilMonster