עוברת עליי תקופה קצת מוזרה, מבולבלת ומאוד מהורהרת. אני באמת מוצאת את עצמי כל הזמן עם דרייב כזה לצלם, דברים ספציפים אומנם, אבל כל הזמן בא לי.
ביום שישי הלכתי עם ורד ודניאל לים, לקחתי איתי מצלמה כשיצאנו מהבית, רק כדי לגלות שנותרו לי אולי 3 דקות עם הבטריה.
.
ורד מכניסה את הלפטופ לאוטו
השמש כבר כמעט שקעה, היינו באוטו בדרך לים, כבר חיכיתי בצורה בלתי רגילה להגיע ולצלם. ידעתי שאין לי הרבה זמן, אבל בכל זאת.
ורד במראה
אחרי שוטטות קלה, התיישבנו במסעדה על החול. ישר אחרי שהזמנו הלכתי עם ורד לקו המים לחמש דקות של צילומים אנרגטיים במיוחד. הפלטפורמות שלי התמלאו בחול ומים (עמדתי בעומק של כמה סנטימטרים עם פלטפורמות וג'ינס. ממש ילדת טבע) ואחרי שכבר הגעתי לצבעים וחשיפה שרציתי, ביימתי את ורד במהירות הבזק.
גם במהלך האוכל דיברנו המון על כל עניין הרזון/קלוריות/ביטחון עצמי, גם אני וגם דניאל ניסינו בכל הכוח לנער קצת את ורד. אבל הדאון האמיתי הגיע כמה שעות אחר כך. אצל ורד בבית. מדפדפות בתמונות. ורד משתתקת, על סף בכי בוחנת כל תמונה וכל איבר בגוף שלה. נעצרת על תמונות מסוימות ומקדישה כמה דקות לשנאה עצמית. לא מבינה איך היא הולכת עם מכנס קצר ברחוב. נעמדת מולנו ותופסת את "השומן" ברגליים בגועל. כואב לי לדעת מה היא חושבת על עצמה, כי אני קולטת כמה שזה רחוק מהמציאות, ואין לי שום כלים כדי לעזור לה להבין את זה.
1. איזו מדהימה הילדה הזו!
2.
3.
4.
5. את זו היא אהבה.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.
ורד התפתחה והתבגרה ברמות מטורפות מאז שהכרתי אותה; ילדה ביישנית עם שיער על הפנים, חולצות גדולות, מכנסיים ארוכים, לחיים ורודות.
בכמה דקות הראשונות להכרות שלנו ורד כבר הספיקה לומר על עצמה כל כך הרבה דברים רעים, שהייתי חייבת לפתוח עליה פה; הרצתי לה בערך שעה על כך שאני לא מרשה לה בחיים לומר על עצמה דברים רעים ליד אנשים. אחרי היום הזה התחלנו לבלות יותר ביחד, אפילו יצאנו פעם לשופינג, ובפעם אחרת איפרתי אותה והלבשתי אותה. היום שנה אחרי, עם תספורת קצרה יותר, מסקרה ופודרה בתיק בדרך קבע וחיבה גדולה לאופנה ובגדים; מבפנים עדיין מרגישה חסרת ערך, מכוערת, שמנה.
עם שנאה קשה וגועל לגבי כל פרט קטן בגוף שלה; ברכיים, יריכיים, ידיים, בטן, גובה, צבע פנים... אני מרגישה שהיא עוצרת את עצמה. ובאמת שבא לי לנער אותה חזק לתת לה שתי סטירות ולגרום לה איכשהו להבין שהיא יכולה לעשות הכל, שהיא יפהפיה, חכמה, רגישה, מצחיקה ומקסימה; היא רק צריכה להתחיל להבין את זה, לקבל את עצמה, לאהוב את עצמה... ולהפסיק לחפש חיזוקים ואישור במקומות אחרים...
אני יושבת מולה, מקשיבה לה מדברת, מסתכלת עליה מקשיבה לי- אני רואה את כל הכאב שלה, ומשתדלת למצוא את המילים הנכונות כדי לגרום לה להבין שאולי היא טועה. היא אמרה, שבעצמה כבר התעייפה מההתעסקות התמידית עם קלוריות ואוכל. אבל הכאב שלה והשנאה עמוקים יותר מאוכל. הם כבר חלק ממנה ואין לה מושג איך להרפות.
13. צילומים מהפעם הראשונה שצילמתי את ורד. סטיילינג ואיפור: אני.
14.
15.
16.
אז, ורד, אני אוהבת אותך ואני כאן בשבילך, מקווה שתצליחי לפתור קצת חידות בקרוב.
זה הכל להיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
