דברים שרציתי לומר

כל אותם ילדים שיכלו להיות, כל הזיכרונות שהם יכלו ליצור, כל העתיד שלא היה להם

הכל זולג בדמעות מלוחות וצורבות על הפנים של ארצנו הקטנטונת היום

הקונפליקטים הפנימיים בינינו לבין עצמינו על הארץ הקטנה שאוכלת יושביה, על הרצח והשכול, על ההגנה והלחי השניה שאנו מפנים לכל אותם קלי דעת שפוגעים בנו בלי הכר.

הרצון להפסיק את הכל בבת אחת, לעצור את המכונה ליצירת עצב שלה אנו קוראים צה"ל, מול הרצון לחיות בביטחון ובשקט יחסי אותו נותנת לנו השמיכה החמימה והמנחמת לה אנו קוראים, כמו שכבר ניחשתם, צה"ל.

ובלי פיתרון כל אחד יושב בכיסאו, נבול, ועומד לשמע הצפירה החורכת הקורעת והזועקת, מבולבל, קרוע, כאוב.

כשיגיע פיתרון תאמינו לי, יהיה כאן שמחה וששון.

ובנתיים, נשב במעגל אחים פצוע ושבור בעל חורים רבים מספור, ונחזיק את שכנינו ואת כאבנו השחור והמשותף נקלל יחד עד לתמיד ועד עולם.

פה אני אסיים, קסם, שמבקשת רק נחת לעם שכבר עבר כל כך כל כך הרבה.