דברים שרציתי לומר

לפעמים אני חושבת על הרצון להפסיק להתקיים

ואז פתאום אני מרגישה לא קיימת

כאילו אני לא יכולה להרגיש כלום באותו רגע

הכל עומד מלכת

הקיום שקורה נכנס לי מאוזן אחת ויוצא מהשניה

העולם לא על מיוט

אני פשוט מוחקת כל דבר שנכנס מהזיכרון שניות לאחר שהוא קורה

וזוכרת שזכרתי

אבל לא זוכרת מה

לפעמים זה לרגע

למבט אחד קצר בטלויזיה או בשעון או במשפחתי

 ולפעמים אני טובעת בהרגשה הזאת

לא מצליחה (או רוצה) לשדל את גופי ומוחי להתנער

לחזור לקו הזמן שנע באיטיות גם בלעדיי

ואחרי כל הפסקה כזאת

אני מרגישה טיפה יותר זקנה

טיפה פחות ילדת פלא

פחות משמעותית ובעלת אפשרויות

פחות מוחשית