דברים שרציתי לומר

אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל

אני צריכה להחזיק מעמד בסך הכל שבועיים 

זה לא הרבה

אבל זה יומולדת שלו

אני צריכה להשקיע

גם אם אני גומרת את זה יומים אחרי

זה יותר פייר מאשר לגמור את זה יומיים לפני

אולי זה לא

אבל זין

אני חיכיתי לדבר הזה במשך חופש שלם

כל החופש גווע לי בגלל שחיכיתי

אני לא אוותר על זה עכשיו

אני יודעת שאני מגעילה

אוי תפסיקו אני אומרת את זה לעצמי מספיק

אני לא צריכה עוד מישהו שישפוט אותי

אני צריכה מישהו שלא ישפוט אותי

שיודע את הפרטים

אני צריכה חברה

אבל כרגע

זה רע מידי בשביל לספר

אני בקושי מאמינה בעצמי

אני לא יודעת כבר מה לעשות

אם אני אסיים את זה ועוד אספיק לראות את האחר

אני לא חושבת שאחשוב על זה פעמיים

אבל מי יודע

נראה כבר

בנתיים אני מתחבאת

ומלקה את עצמי תוך כדאי

ממה את מפחדת?

נ.ב

מהכל