דברים שרציתי לומר

אני מגיעה לנקודה שאני לבד באמצע הלילה

ואני הולכת לסלון ומוציאה את האלבומים הישנים מהמגירה

אני מסתכלת על תמונות רנדומליות ללוטין שלי, של האחיות, של ההורים

של כל מיני חברים וקרובים, שחלקם כבר לא איתנו

חלקם נפטרו וחלקם או השתנו או כבר אינם חלק מחיי

תמיד התמונות של אבא עושות לי עצוב ומוזר

הוא ניראה כל כך רגיל

כבר עבר כל כך הרבה זמן שאני מתקשה להאמין שהוא היה מה שהוא היה

הוא ניראה כל כך נורמאלי

שאני שוכחת את גודל הבור שאליו הוא נפל והצליח לצאת ממנו רק 15 שנים אחרכך

אבל אז אני מנסה להיות אופטימת ולחשוב על העתיד

הוא כבר לא שותה

וזה יופי לכולנו

חוץ מלו בטח

אבל שיתמודד כמו שאני התמודדתי

ואז אני מסתכלת על תמונות של אחיות שלי כשהיו קטנות ממש

כמו שאני בכלל לא זוכרת כי עוד לא נולדתי

ובלי סיבה ברורה אני מתחילה לבכות

רק לרגע ואז מתאפסת

כאילו כל מיני דברים מודחקים צפים להם

כמה שהן חשובות לי כל ה3 מפגרות האלה

כל אחת בדרכה

למרות שהן שונות נורא זו מזו

וגם ממני דיי

הן תמיד יהיו ההשפעה הכי גדולה שלי

כי מהן אפפעם לא ציפיתי להיות מושלמות אז הן לא איכזבו אותי כמו אבא

אבל הן גם לא קלולס לחלוטין בניגוד לאמא

ומבינות אותי לפעמים אפילו יותר משאני מבינה כמו אמא

ועם כל הרע

והריבים הבלתי פוסקים

אם יקרה לאחת מהן הדבר הכי קטן בעולם

אני אהיה הרוסה לעד

והאושר התמים שיש לכולנו בעיניים בתור ילדות קטנות שעוד לא מבינות מה עובר על אבא ואמא

וסקרנות והכל כך הרבה כחול שאמא נתנה לכולנו

יש לי 3 אחיות גדולות ונהדרות

כל אחת יותר טיפשה מהשניה,

ואני אוהבת את כולן יותר משאני אוהבת את עצמי ואת הדובי שהיה לי בגיל 6 (and that's a tough one)

נ.ב לא קשור

יש לי יותר מידי על הראש

רבין ונהיגה ודיאטה ומבחנים ולישון וימי הולדת (פאקינג שיט פתאום נזכרתי שלתאומות יש יומולדת החודש)

ומשהו שישב לי על קצה הלשון וחמק לו

אם למישהו יש עצות באירגון

תפנו למייל הקסום של קסם

בזאת אני חותמת את הפוסט החודשי בערך עם הלחץ שיש לי

ועם המחזור המזדיין שנזכר לבוא באיחור מיותר של חודש

ואני עוד שניה פולטת על כל מי שעובר לידי אחרי שאני אוכלת מרוב כאב בטן

אבל אל תדאגו לי

יש משבר כלכלי בארצות הברית

תדאגו לאובמה !