דברים שרציתי לומר

אני לא יכולה לבוא ולהגיד "איך עברו 18 השנים האלה מאז הרצח וזה תמיד קשה מחדש" כי זה פשוט לא נכון

וזה נראה לי קצת מוזר העיניין הזה

שבעוד כמה שנים ילדים יגדלו וישמעו סיפורים על המחאה החברתית לדוגמא

ולא יבינו את העיניין במלואו כי הם לא חיו אז

או את ההרגשה כשגלעד חזר הביתה

אבל נראה לי שבתור ישראלים

בלי הכללות של דת צבע מין או מיקום במפה הפוליטית

ובכלל בתור אנשים

רובנו (תאמינו לי- להגיד כולנו זה כמו להגיד שכולם תורמים לקהילה) רוצים שיהיה פה שקט (אם בצורת שלום או בכל צורה שהיא)

ואני מקווה בלב שלם

שבשנים הקרובות

יבוא מישהו עם השינוי בידיו

ונצליח לעשות מהמקום המעורער הזה שאנחנו קוראים לו "מדינה", מדינה אמיתית דמוקרטית סוציאליסטית (כמה שאפשר) שתומכת בכל תושביה

ובאמת במילותיו הקדושות של הרב הראשי מוקי, לא יבוא שלום- בלי צדק