כל פעם מחדש
כבר כתבתי פוסט כזה 10 פעמים לפחות
גם אם לא פרסמתי את כולם
מגיע הלילה
ואיתו החרקים הרעים
שמתפסים על הקירות
בין הצללים
במעלה הגרון
ובתאי המוח שלי
ממלאים לי את הראש
וחוזרים ושואלים אותי שאלות
שאין לי עליהן תשובות
מספרים לי סיפורים
ומכניסים אותי לסרט הרגיל
כל פעם הטקסט טיפה שונה
הפעם : אני כל כך גרועה בלעשות מה שאני צריכה
אני חייבת את אמא שתגיד לי מה לעשות
את אבא שידרבן אותי
איך אני אצליח לגור לבד יום אחד ?
ופתאום הבית שומם
בראש שלי אחותילא לידי ישנה
ההורים לא בחדר הסמוך
הכל ריק וחשוך ומאיים
ואני לא יודעת מה אני יעשה כשאהיה גדולה
והקול שאומר שאני סתם מדמיינת הולך ונחלש
והרעד בבטן הולך ומתחזק
מחפשת את המושג "התקפי חרדה" בגוגל
אפילו את זה אני לא יכולה לעשות עד הסוף
אין ארבעה סימפטומים, לא תמיד
ועכשיו כשקראתי פתאום קשה לי לנשום
ואני מתחילה להרגיש דיכאון
מחפשת בגוגל "דיכאון"
לא מצליחה לקרוא כבר כי אין לי ריכוז בשלב זה
מגיעה לכאן
כמו תמיד
המקלט
אני לא בטוחה שזה עוזר לי
אני חושבת שאני כבר מכורה
כי אתם לא מגיבים
אבל אני בכל זאת כותבת אליכם
לא ביומן
לאנשים אמיתיים שיקראו
ואתם פתאום נעשים קצת שחורים
רוצים את רעתי
למרות שבפנים אני רוצה להאמין שזה שקר
והראש שלי כבר נפוח וכואב
אני דיי בטוחה שאני כבר סתם מכורה
לשפוך כאן
לשתף אותכם בחצי אמת
לצפות לאיזו תגובה
לאיזה מייל
אבל גם אם הם מגיעים
אני מרגישה סתמית
חסרת משמעות
והחרקים אוכלים
דרכי ובתוכי
את הקירות ואת התקרה
אני נשארת חשופה וריקה
והכתיבה שלי זה כמו סוכר בשבילם
ממריץ ומדרבן
אז אני מפסיקה בשיא
לפני שהראש שלי יתפוצץ
ומחזירה את כל המגירות לארונות
את הספרים למדפים
את הבגדים לקולבים
ומפסיקה לחשוב
מנסה לישון
ועובר עוד שבוע
שבו אני לא מבינה מחצית ממה שקורה
מנהלת שיחות שלא אני מנהלת
צוחקת מבדיחות שלא אני שמעתי
אוהבת אנשים שלא יאהבו אותי לעולם ***
וחוזרת להתקף קטן בשבת הבאה
אז נתראה שם
לא יכולה לחכות
נ.ב ***
הוא בסוף לא היה איתה
למרות שעודדתי אותו להיות איתה
כנראה היא לא רצתה
הוא נשמעע קצת מדוכא
אבל אז פתאום הזמין אותי לחמישי
בית ריק לחבר
והוא ציטוט " ישמח שאני אשב איתם"
החזקתי את עצמי לא לכתוב לו "אומרים אשמח"
וכתבתי בסדר 
הלוואי שאני אחלום עליו הלילה
ולא על האקס
החלומות האלה הורגים אותי
טוב נו
שיהיה לכם שבוע ... מעל הממוצע
קסם דה פאנק
בפוסט הדיכאון השבועי