אז יש את השניים
שכרגע אני חושבת שאני רוצה.
יש את מיתי
את מיתי לפעמים קשה לי לאהוב ולפעמים קשה לי לעזוב
הוא כל כך שונה ממני בהמון דברים
וגם דומה לי בכל מיני
ואני אף פעם לא בטוחה אם יש בו מעבר למה שאני יודעת
או שככה הוא
וכל מבט שלנו מרגיש לי כמו מוביל לנשיקה
ואני לא מפסיקה לחבק אותו כי הוא גבוה וחמים
אבל בעיקר
כי הוא לוקח דקה שתיים עד שהוא מחזיר לי חיבוק
ויש את אושיק
שפעם היה מהחנונים
אבל ה-זיין של החנונים
היה עם כל החנוניות
ובשנתיים האחרונות
כשכל התארים התנפצו ונבנו חדשים
והוא הגיע לכיתה שלי
שחיין מצטיין
עובד בבית חולים
רוסי גבוה ומתוק
הבנתי מה מצאו בו כל החנוניות
כי באמת שהוא מקסים אותי כל רגע
ואולי כי הוא רוסי
ואולי כי הכתפיים שלו בגודל של החיים
ואולי פשוט כי יש לו את זה
אני נמשכת אליו נורא
ועכשיו
כשהכל עצוב
עלתה בי הרגשה שידעתי שיש לי אבל נורא ניסיתי להדחיק
כי היא קצת נוראית
יש לי קטע לאנשים עצובים
לא כאילו דיכאון קליני
קרה משהו
והם עם פרצוף מהורהר ועיניים מבריקות מדמעות
וזה מדליק אותי ואני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה בשביל לשמח אותם
זה קצת חולני והכל
אבל היום לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
ואני רוצה כבר שיקרה משהו
אבל עכשיו זה הזמן הכי נורא
ואני חייבת עזרה
נ.ב
מיתי בכלל לא רוצה אותי
הוא ממש אמר לי את זה
אפילו לא רמז
אמר - אני לא אוהב אותך ככה
ואני מכחישה
כי הוא לא מתרחק פיזית
ומשהו במבטים שלו עדיין אומר כן
אולי אני עובדת על עצמי
אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו
או איתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
