דברים שרציתי לומר

אוקי... סבא סבא סבא סבא

היי סבא ! הרבה זמן לא דיברנו, כן אחלה טקס הרים הבצפר, הריקוד היה קצת מיותר, ולמורה שהקריא קדש קצת קפץ הקול, אבל היה בסדר בסך הכל נכון ? אז מה, אני אכתוב אחר כך פוסט על איך שאני מדברת איתך בדקה הארוכה הזאת, כאילו שערי שמים נפתחים לקולות הצווחה של לבבות השכולים, לדקה קלה בה אני יכולה לדבר איתך, אני יודעת שאתה קצת מאוכזב ממני בדברים האלה שבהם אני מאכזבת את עצמי, ואני רואה אותך מביט בי בשמחה עייפה כשאני נכנסת בדלת בראשי בהילוכים חוזרים, מרים את ידייך הרועדות לחבקי, על אותה הכורסא, עם אותה האישה, באותו קיבוץ, באותו חדר קטן עם שיפוץ מטבח, ראיתי במהלך השנים איך החיים זלגו לך בבעד העיניים, עכשיו, בדיעבד, אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה קשה היה לך, איזה עול נשאת על הכתפיים, בן שכול, בן יחיד, אבל לפני הכל בן אדם, עקשן ונודניק, מצחיק וכל כך אכפתי, חכם מעבר למה שידעתי שאפשרי, וסקרן מעבר למה שאי פעם אצליח לדמיין, אתה סבא, יכולת לפי דעתי להיות חבר טוב שלי אם גדלנו יחד, ואני מודה על ההזדמנו שניתנה לי להיות נכדתך הקטנה ביותר, ללמוד תחתיך לשחק שח, אבל לא דמקה, זה משחק בשביל סבתא, סבתא שעכשיו יושבת בחדר הקטן שהחזקתם יחד במשך שנים, עם המטבח המשופץ, והתמונה שלך מעל לכתפה הימנית, אני מקווה שלא הכעיסה אותך כשמכרה אחרי לכתך את הפטיפון והחוברות, אני כעסתי מספיק בשביל שנינו. אתה יודע סבא, גם לפני שהלכת, הדבר הראשון עליו חשבתי בצפירה של יום הזיכרון הוא אתה, אולי באמת הקשר הסמנטי השפיע על תת המודע שלי, כי אתה האיש בעל הזכרונות, מלך הארכיון, אדון הסיפורים, ואולי כי באמת הקשר הכי קרוב שלי לשכול הוא אביך, סבא רבא שלי, שנהרג במלחמת השחרור, ואני יודעת לפי כתביך, כי אובדן זה היה קשה מנשוא, הערצת את אביך בכל קנה מידה, ולא חשבתי אף פעם על מישהו אחר קרוב אליי בדקה זאת, אז נכון ישנן הרבה דקות בחיי שמוקדשות לך, אבל זאת ספציפית, הכי משמעותית, הכי גלויה, אני נורא מתגעגעת סבא, אני מקווה שכמו שאתה בטח עצוב כשאני מאכזבת, אתה שמח כשאני כובשת ומצליחה, ואני מבטיחה לך כאן ועכשיו, על רחבת הדשא הזאת שעלייה אני עומדת כבר 5 שנים בטקס יום הזיכרון, כי אעשה את כל שביכולתי, לעשות טוב, לבנות משהו חדש, להיות חלוצה ולהמשיך את דרכך, אני אעמוד על האידאלים שלי, אני אעשה את שמצפון ליבי אומר לי, אתה עוד תתגאה בי סבא, אתה תראה.

קולות הצפירה נחלשים, מנהל בית הספר לוחש במקירופון - תם הטקס