דברים שרציתי לומר

הבעיה שלי - כמו שאני כבר חופרת פה הרבה זמן, יש איזה אחד... תקוע לי בראש כבר מעל שנתיים ובשנה האחרונה אפילו יותר וממש תקוע ולא מסכים להתפנות.

ועכשיו, כשהוא אומר לי שהוא רוצה אותי, פתאום אני מפחדת, נרתעת, מתבלבלת... ואת הבעיה שלי על פני השטח.

השאלה שלי היא - מה הבעיה שלי בראש שמבריחה אותי מכל דבר טוב שיכול להגמר רע?

נ.ב

זאת לא שאלה היפותטית. תעזרו לי פה

בלוג יקר שלי

הרבה דברים ספרתי לך במהלך כמעט 3 השנים האחרונות

למען האמת כמעט את הכל

דברים בודדים לא חשפתי פה קבל עם ועדה

כמו כל מיני חלומות

חלקם מיניים, חלקם פשוט הכילו יותר מידי פרטים על מכריי

היו גם כל מיני רגשות

שלא הספקתי להגיע למקלדת לפני שהם נשפכו

וכאלה שפשוט לא רציתי להשלים איתם

אני לא חושבת שסיפרתי לך אף פעם, בלוג

כמה מעט אני זוכרת מהילדות

גם את הרגעים היפים

נעלמו כלא היו מעולם

אתה גם יודע, בלוגי היקר

שאולי לא סיפרתי

אבל היה לי חבר בכיתה ד'

ולמרות שהיינו חברים בפאקינג כיתה ד'

הוא מאוד השפיע על הדרך בה אני מתייחסת למערכות יחסים

יש המון דברים שאני רוצה לספר לך

דברים שקשה לי להעלות על הכתב

בין אם כי הם מסובכים להסבר

ובין אם איני רוצה להכיר בהם

אבל אני מקווה בלוג

שאתה סולח לי על השקרים הקטנים

כי אני ככה מטבעי

ובאמת לא התכוונתי

אתה יודע כמה שאני אוהבת אותך, נכון?

בקרוב אהיה בת 17

אולי זה לא חוקיות

ואולי זה לא סויט סיקסטין

אבל אני באמת אוהבת ימי הולדת

בתור מה שהם מלכתחילה

ציון דרך

שנה שלמה - ששרדתי

עברתי תלאות וקרבות אין סוף (ממש)

והנה אני

עם עוד שנה לרפרטואר

שנה שלמה של מראות קולות טעמים רגשות וזכרונות

יום הולדת הוא כמו קו הסיום בריצה ארוכה באולימפידה (אני לא בטוחה איזה מרחק)

כל פעם שאתה עובר אותו, אתה יודע שסיימת סבב

ועכשיו צריך להגביר מהירות לקראת הסבב הבא

(מקווה שבחיי יהיו לפחות 90 סבבים)

אז סליחה על הסימבוליות הקיטשית והאומללה (אבל לא עשיתי פוסט על וולנטינס אז היי!) 

אבל אני מתרגשת למדי מקו הסיום המתקרב באופק

ואחוש אליו מלוא המרץ (איזה מרץ, שביזות יום א')

מאחלת לכולכם שבוע נהדר כמו שבוע יומהולדתי

שתזכו להתקדם ולשאוף גבוה

ושתמיד יהיה לכם עם מי לחלוק את השמחה

אוהבת ומחבקת, קסם