זהו עוד בלוג לא פעיל

זה מה שקורה כשאתה מתעסק עם הגרביים הלא נכונים

זה
התחיל בבוקר יום שישי, כשניתאי התעורר שעתיים מאוחר מהרגיל. אחרי שורה ארוכה של
קללות, הוא קם מהמיטה, צחצח שיניים, שטף פנים, הסתרק והתלבש. כעת הוא היה מוכן
לצאת לעבודה, באיחור לא קל. כל שנותר לו הוא ללבוש את נעליו. ניתאי תמיד השקיע
בבחירת הנעליים, גם בימים כאלו, כשהוא מאחר לעבודה. בניגוד לנעליים שלו, בבחירת
הגרביים הוא מעולם לא השקיע מאמץ, ומובן שהדבר הרגיז את הגרביים עד מאוד. ניתאי
חטף מהמגירה את יוסף, גרב שחור, ואת בת זוגו אסתר. אם ניתאי היה משקיע זמן רב יותר
בהיכרות עם גרביו, הוא היה יודע שליוסף יש צד מוסלמי במשפחה, ולכן, מתוך כבוד, ביום
שישי הוא מעדיף לנוח. אך ניתאי, כאמור, לא התעניין בגרביו כמו בנעליו, והתעלם
מבקשותיהם של הגרביים.
            "ניתאי, אתה יודע שהיום
יום שישי."
            "אני יודע, אז מה?"
            "אז אולי תבחר גרביים
אחרים להיום."
            "אני ממהר. אין לי זמן
לזה. חוץ מזה, יוסף, אתה גרב."

ניתאי גרב גרביו, נעל נעליו ורץ לעבוד. מה שניתאי לא ידע, זה שהגרביים החליטו
למרוד. גרב אחר גרב, בהנהגת הגרביים יהונתן ושרונה, יצאו הגרביים מן המגירה.
כשחזר מעבודתו בשעות אחר הצהריים, ניתאי מצא את ביתו קריר וחשוך משהשאירו. זה לא
היה דבר מפתיע, בהתחשב בכך שכל זאת מתרחש בסוף דצמבר, כשהימים קצרים והלילות קרים.
אך להפתעתו, הוא גילה שהמזגן פועל, על הטמפרטורה הנומכה ביותר. לפני שהספיק לכבות
את המזגן, הרגיש עקצוצים ברגליו. אלה היו יוסף ואסתר, שניסו להיחלץ תחתיו. לאחר
שחלץ נעליו, יוסף ואסתר נסו מרגליו במהירות מדהימה.
            "מתי התקלחת בפעם
האחרונה?" התלונה אסתר.
            "מה זה עניינך?"
            "נראה אותך יושב מעוך מתחת
לרגל כל היום,  ועוד בריח של גבינה
צרפתית!"
            "את גרב! את לא יכולה
להתלונן, זה התפקיד... " לפני שסיים את המשפט, ניתאי הבחין בנצנוץ בקצה החדר.
הנצנוץ הלך והתקרב אליו.
            "היחס המחפיר הזה חייב
להיפסק!" משך יוסף חזרה את תשומת ליבו של ניתאי. ניתאי כעת התרגז במיוחד.
            "די! תפסיקו! אתם רק
גרביים, כל מה שאתם אמורים לעשות זה לשבת במגירה, להיות יפים ולשתוק!"
ניתאי הבחין שוב בנצנוץ שבוהק מולו. הוא זיהה את רונן, ובן זוגו אלעד,  שמחזיקים סכין יחדיו.
            "איך אתה מעז", פתח
רונן, "אתה! לבשת אותנו, גרביים ירוקים, עם חולצה אדומה!"
            "אוקיי... אני מצטער!
עכשיו תירגעו..." אמר ניתאי, בזמן שהוא מתרחק מרונן ואלעד. את דרכו חסמו
יהונתן ושרונה, יחד עם כל הגרביים הזועמים. ניתאי נפל אחורה, וראשו ניטח ברצפה.
            "אנחנו לא זקוקים לסליחה
המזוייפת שלך. שנים, שנים שאנחנו מבקשים יפה, ואתה מתעלם! עכשיו אנחנו רוצים
נקמה."
            "אני מצטער... סליחה, סליחה!
אני אתייחס אליכם יפה מעכשיו... אעשה כל מה שתרצו! אני אבשל לכם..."
דיבורו נקטע, ככל הנראה מכיוון שהגרביים הזועמים קפצו עליו וחנקו אותו. ניתאי
התפתל וזעק לעזרה במשך שעה ארוכה, אך כל זאת לא הועיל לו, כשמילותיו האחרונות היו
"אבל... אבל אתם רק גרביים..."
            "הידד! ויוה
לרבולוציונה!" עודדו הגרביים. "הו-הו!" אמר נותן הקצב. הגרביים
יצאו לדרך ארוכה, למהפכה אלימה ועקובה מדם למען זכויות הגרביים. כעת הם בדרכם
לקורבן הבא, עד שישוחררו כל הגרביים לחופשי. 
***

אם אהבתם - להגיב או להמליץ יכול להיות נחמד מצדכם. תודה.