זהו עוד בלוג לא פעיל

המקרה המחריד והמזעזע של מרק הבצל 

***כל
קשר לאירועים אמיתיים מקרי בלבד, וגם לא מאוד סביר. אם אינכם מאמינים לי, ד"ר
שפרמן פסיכיאטר נהדר.***

רותם
התחילה לחשוד ביום בו הגישו בחדר האוכל שלוש ארוחות מזינות: בצהריים - מרק בצל,
בערב - מרק בצל, ובבוקר, לשם שינוי, מרק בצל.  

"נמאס לי!" התלוננה
רותם בעת שהביאה את מגשה לשולחן.
"למה? זה דווקא אחד המרקים הטובים. יש לו אפילו ניחוח צרפתי, כזה שמזכיר את
רחובות פריז - ריח של גבינות מסריחות ותיירים מזיעים," אמר אושרי.

רותם
הייתה היחידה שחשבה שהאוכל בעייתי; השאר דווקא נהנו מן הגיוון. היא שלפה את הטלפון
הנייד ומיד התקשרה למספר החירום 1-700-506-070 כדי להזמין פיצה[1], אך הפיצרייה לא הייתה פתוחה, עקב
צינור שהתפוצץ.

בחוסר
רצון, רותם התיישבה בחזרה ליד השולחן. להפתעתה, מרק הבצל שהיה בקערה נעלם.

"מישהו
אכל לי את המרק?" שאלה רותם.
"לא," השיב אושרי.
"אז איפה הוא?"
"אני לא יודע. אף פעם אי אפשר לסמוך על מרק בצל"

רותם
לקחה את קערתהּ ועמדה שוב בתור לסיר המרק. במחצית הדרך, היא שמה לב שהקערה שבידה
מלאה עד מחציתה.  את הממחצית השנייה של
המרק לא מצאה. אכן, אף פעם לא ניתן לסמוך על מרק בצל.

למחרת,
רותם קמה, שטפה פניה, צחצחה שיניה, התלבשה ונעלה את נעלה השמאלית. כשעברה את מחצית
הדרך לתוך הנעל עם רגלה הימנית, חשה משהו רטוב. היא הסתכלה לתוך הנעל, ומצאה שם
מחצית קערה של מרק בצל.
רותם חשבה שהיא משתגעת. היא הפכה ללמצואמרקבצלאכזרבמקומותלאצפויימופובית. מאוחר
יותר היא החלה לדמיין לחישות. לכן, היא יצאה לרוץ, כפי שהיא נוהגת לעשות לפני
מבחנים כדי להירגע. היא רצה שעה שלמה, ואכן נרגעה. הלחישות הופסקו ונדמה שהשגרה
השגרתית חזרה לשגרה.
כשהיא מותשת מהריצה, רותם הלכה לחדרה. היא ניגבה את הזיעה שהצטברה על מצחה במגבת,
פתחה את הברז ושטפה את פניה. כשהביטה שוב במראה, היא ראתה חתיכת בצל מונח על לחייה
השמאלית. היא פתחה שוב את הברז, וגילתה שהמים שהיא רגילה למצוא בו הפכו למרק בצל.

"אני רק מדמיינת... זה הכל בראש שלי. אני התגברתי על זה כבר," שכנעה את
עצמה, בדיוק כשהתחילה לשמוע את הלחישות שוב. "זה לא אמיתי. אני רק צריכה
להתרענן קצת מהריצה, והכל יעבור," אמרה ומיד נכנסה למקלחת. אך הלחישות לא
הפסיקו – להפך, הן רק התגברו. כשפתחה את הברז היא החלה לשמוע מילים בתוך הלחישות.
היא ראתה כיצד המים משנים צבעם לחום, וחתיכות בצל מופיעות בין הבועות. שלולית מרק
נוצרה על רצפת המקלחת.
            "רותם..." אמרו הלחישות, "רותם... בואי... הצטרפי אלינו..." כעת הקול נשמע כמו הקול של
אושרי. משלולית המרק עלתה דמותו של אושרי.
            "אושרי?! מה... זו בטח מתיחה. הם... מה אתה רוצה?! לך מפה!" צרחה רותם ונסה לעבר דלת המקלחת. היא
ניסתה לפתוח אותה, בכל כוחה, אך לא הצליחה. היא הייתה נעולה.
            "רותם... הצטרפי אלינו, ויחד נשתלט על העולם... איש לא יעצור אותנו..." המשיכו הלחישות, "אנחנו
פוצצנו את הצינור בפיצרייה. המים הם חומר גלם, ליצירה של עוד מרק בצל! יום יבוא
וכל האוקיינוסים יהיו בידינו."
כעת רותם איבדה את היכולת לדבר. בלית ברירה, צפתה בידייה נמסות והופכות לנוזל חום.
היא הספיקה לראות גם את רגלהּ השמאלית נמסה לפני שהתעלפה. כשקמה, היא כבר הייתה
מרק בצל לחלוטין. מסביבה רבצו מי שנראה לה כמו אושרי ועוד שני סוגים של מרק בצל
שלא זיהתה.
            "טוב, אז... מי היעד הבא?" שאלה רותם.
            "מה דעתך על שירלי?" אושרישאל.
            "אני חושבת שהיא תהיה מרק בצל נהדר," השיבה רותם.

            "לדעתי דווקא מרק אפונה מתאים לה יותר," השיב מרק האפונה.

המשך יבוא. או שלא. הכל תלוי בכם. אם רק תרצו - אתם יכולים להגיב, להמליץ, לשבת קצת לקפה ומאפה...  

[1]
פיצה מפיצה האט, במבצע נהדר של פיצה משפחתית עם תוספות ב-49.90₪ או
משפחתית ללא גלוטן ב-65₪. פיצה האט, אחת-שבע מאות-חמישים-שישים-שבעים. ליצירת
הערות שוליים נוספות מצא ספונסר ולחץ Alt+F. פיצה
האט.