את בנק המזל הראשון בארץ פתחו ממש ליד
הבית שלי. ואני, כמו אידיוט, לא יכולתי לסרב. אני חשבתי שאני מרמה את כולם, שאני
אהיה הראשון שיצליח, אבל כמו בכל בנק, שדדו אותי. בנקי המזל היו דבר חדשני, שלא
הפסיקו לעשות כותרות בעיתונים ובחדשות. כולם התלהבו נורא וחיכו להזדמנות שלהם,
חיכו ליום שבו הבנקים החדשניים יגיעו לארץ. אנשים טסו לחו"ל רק כדי לקחת
הלוואות מזל, וכמובן שעצרו אותם על שימוש לא חוקי במזל ועוד שטויות כאלו שממציאים
במשטרה רק כדי לדפוק אנשים כמוני.
כבר ביום הפתיחה החגיגית הלכתי לבנק
המזל. נתנו לו שם עסקי ומפחיד, משהו כמו "בנק המזל הרשמי של ישראל",
וחבל שהוא לא הפחיד אותי. קמתי מוקדם בבוקר ורצתי לשם, לקחתי מספר וחיכיתי בתור.
היה שם מפוצץ. המספר שלי היה 83, וחיכיתי שם כמה שעות טובות עד שהגיע תורי. כשהוא
סוף סוף הגיע, התיישבתי מול פקידת בנק משועממת, שהתחרטה כנראה שהיא באה לעבוד
באותו היום.
"במה
אוכל לעזור?" היא שאלה.
"שלום,
אני… אני מעוניין לקחת הלוואה."
"אין
בעיה. מלא כאן את הטופס הזה." רשמתי שם את שמי, תאריך לידה ועוד אינספור
פרטים מיותרים, חתמתי בכל כך הרבה מקומות שכאבה לי היד, ולבסוף פתחתי חשבון בנק
בבנק המזל. עד שמגיעים לחלק המעניין כאן, לוקח שעות.
"כמה
מזל ברצונך להלוות?"
"את
המקסימום. כמה מזל אני יכול להשיג?"
"כרגע,
יש לנו מבצע ללקוחות צעירים חדשים, אז אתה יכול להלוות 500,000 מזל, בריבית
מצוינת."
"תודה,
לקחתי. איפה אני חותם?" חתמתי בעוד כמה מקומות, לקחתי את המזל ויצאתי משם.
בניגוד לכל מה שאמרו לי, בזבזתי את
הכל בפעם אחת. השתמשתי ביום למחרת בכל המזל, והתחלתי ללכת לכיוון דוכן הלוטו
המקומי. הייתי בטוח שאני מרמה את כולם, שאני אהיה אהפוך להיות אדם מאושר, שכל
הבעיות שלי יפתרו. היום ההוא אכן היה מושלם, כבר מהרגע שיצאתי מהבית. מצאתי בפינת
הרחוב שלי שטר של 200 שקל והתכופפתי לקחת אותו. איך שאני הרמתי את הראש, עברה לידי
הבחורה הכי יפה שאי פעם ראיתי. והיא חייכה לכיווני. היא זו שניגשה אלי, ואמרה לי
שאני ממש דומה לזה מהסרט ההוא. הזמנתי אותה לקפה, ברחוב הכי יוקרתי בעיר, והיא
הסכימה מיד. חשבתי שנגמר לי המזל כשמלצר אדיוט שפך עלי מיץ תפוזים, אבל דווקא ההפך
הגמור קרה: זכינו בארוחת מלכים בחינם כפיצוי. בזכות הקשרים של המלצר עם המוכר
בחנות הבגדים המפוארת שליד, השגתי חולצה חדשה ויקרה להפליא בחינם. ואם זה לא
מספיק, הבחורה הציעה לי שאני אעלה רגע לדירה שלה, כי היא מכירה שיטה מצוינת לנקות
מיץ תפוזים. כמובן שהסכמתי. בדירה שלה היא הפשיטה אותי מהחולצה המלוכלכת, ומשם
העניינים התקדמו לבד. ובחיי, זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים.
אחרי כמה שעות ודברים רבים שהשגתי
בחינם באותו היום, הגעתי לאיפה שהתכוונתי להגיע מלכתחילה: דוכן הלוטו המקומי. נתתי
למוכר את אחד מהשטרות הרבים שמצאתי ברחוב באותו היום, וקניתי את כרטיס הלוטו הכי
יקר שהיה, להגרלה של 70 מיליון שקלים שהתקיימה למחרת. חזרתי לביתי עם תחושת סיפוק
אדירה, התקלחתי והלכתי לישון. למחרת הלכתי לפיצוצייה המקומית, כדי לבדוק את
התוצאות של ההגרלה. חיכיתי למיליונים. בהיתי בטלוויזייה על ההגרלה, מסתכל על
הכדורים יוצאים. כדור אחרי כדור, יצא המספר שרשמתי בטופס שלי. כדור ראשון, שני,
שלישי, רביעי… הרגשתי כמו חוזה עתידות. ריאותיי התמלאו בתחושת אושר. עצמתי את
עיני, וכשפתחתי אותן ראיתי את הכדור החמישי יוצא בהתאם לטופס שלי. ניגשתי לבעל
הפיצוצייה, להראות לו את הטופס, להשוויץ קצת. באותו הזמן יצאו שני הכדורים
האחרונים. השישי הוא 23, והשביעי הוא 4. אני כתבתי 5 ו-24. שיט.
כעסתי כל כך. זרקתי את הכיסא שם על
הרצפה. בעטתי במסך הטלוויזיה של הפיצוצייה. הוא התנפץ. יצאתי משם בעצבים וחזרתי
הביתה. לקחו לי כמה שעות להירגע, ורק אז בדקתי בכמה זכיתי. זכיתי בפרס השלישי. רק
4,000 שקל, שהספיקו בדיוק כדי לשלם פיצויים לנזקים שעשיתי לפיצוצייה. אבל אני לא
אדם שמוותר כל כך. מהר. ניגשתי מיד לבנק כדי לקבל הסבר לזה.
"שמע,"
אמרה לי פקידת הבנק, "אתה לווית 500,000 מזל. הזיכוי לזכות בלוטו הוא בערך 1
ל-1,500,000, ובהגרלה כזו אפילו יותר. מה שלקחת לא מספיק."
"לעזעזל. לא
הייתי צריך לקחת את ההלוואה. יש דרך לבטל?"
"לא. אתה
חתום ל-15 חודשים."
עדיין לא ויתרתי. שרדתי את 15 החודשים
האלו בלי המזל, והחזרתי את כל ההלוואה עד פרוטת המזל האחרונה. במשך החודשים האלו
תמיד איחרתי לאוטובוס במאית השנייה, איבדתי את הטלפון עשרות פעמים, החנות שלי
הייתה פתוחה ונפל לי הארנק דרך חור בכיס, פיטרו אותי מכל עבודה בגלל טעות שלא קרתה
באשמתי, חברה שלי זרקה אותי, והכי גרוע: דפקתי את הזרת ברגל בפינת השולחן עשרות אם
לא מאות פעמים. אבל שרדתי את החודשים האלו בשלום, והייתי מוכן לקחת הלוואת מזל
גדולה אפילו יותר.
"אותה לא תהיה לי בעיה להחזיר,"
חשבתי, "אני הפעם אזכה על בטוח בלוטו."
מיד רצתי לעמדת הלוטו, בלי לבזבז שום
מזל על שום דבר אחר. לא הרמתי אף שטר מהרצפה ולא פגשתי אף בחורה. קניתי את הכרטיס
כמה דקות לפני ההגרלה, שלא יתבזבז לי מזל בכלל. אבל טעיתי. בדקות האלו התבזבז לי
כל המזל. אבל את זה לא ידעתי עד שחזרתי לביתי, שוב עצבני אפילו יותר מקודם. לא
זכיתי בהגרלה. גם לא במקום שני. זכיתי במקום השלישי ב-250 שקל. יצאתי מהפיצוצייה
והלכתי כשאני מסתכל בכרטיס. אחרי צעדים ספורים בלבד, נפל לידי פסנתר. החבל של
המנוף שהוביל את הפסנתר נקרע, והפסנתר נפל ארצה, סנטימטרים ספורים ממני. כל מי
שעבר שם ליד רץ אלי מיד כדי לוודא שאני בסדר.
"יש
לך המון מזל!" אמרו כמה עוברים ושבים, שראו את הפסנתר נמחץ לידי. אני לא
התרשמתי וממש לא שמחתי מהמזל המבוזבז. המשכתי ללכת, כועס יותר מקודם, ושוב – אחרי כמה צעדים, מכונית שאיבדה שליטה
התנגשה בקיר ממש לידי. תוך כמה רגעים התקשרו אלי ממקום העבודה שלי, ואמרו לי שיש
לי מזל גדול שלא הגעתי היום – התקרה שם קרסה בדיוק על השולחן שלי, ובנס דווקא היום
לא הגעתי לעבוד. כשחזרתי הביתה גיליתי שפרצה שריפה בביתי בגלל גז שדלף, ושהיה לי
מזל גדול שיצאתי מהבית בדיוק דקה לפני שהתחיל הפיצוץ. נמאס לי לגמרי. לזה הם
קוראים מזל? אני כבר מעדיף להיות בחוב לבנק.
התחילו להישמע סירנות עולות ויורדות
מסביבי. כולם רצו בפאניקה. אני התיישבתי על הרצפה.
"אם
הטיל רוצה לפגוע בי, הוא מוזמן. אני מחכה. אבל אני יודע שאין לו טעם לנסות
בכלל," חשבתי. כעבור כמה שניות הטיל פגע בקרקע, 50 מטר ממני. ראיתי את
הרסיסים שלו עפים 3 סנטימטרים בדיוק מעל הראש שלי, מגרדים לי את קצה השערות.
למחרת הלכתי לבנק הזמן. הסניף הראשון
בארץ, לא רחוק מהבית שלי. הפעם לא רציתי הלוואה. באתי להכניס לחשבון שלי קצת זמן.
שיצבור ריבית, ואחזור להשתמש בו אחר כך. או שלא. כבר לא אכפת לי.
"אני
מעוניין להכניס לחשבון הרבה זמן."
"אין
בעיה. אני רואה שכבר יש לך חשבון אצלנו, אז אתה רק צריך לרשום את הסכום שאתה רוצה
להכניס ולחתום לי כאן." חתמתי לה. כתבתי "80 שנה" במקום המיועד
לכך.
"אני
מזהירה אותך: אם תפקיד כאן כמות כזו של זמן, אתה עשוי לא להיות בעל היכולת להשתמש
בו." אמרה הפקידה, וגנבה מידי את הטופס בלי לחכות להסכמתי. יצאתי מהבנק.
פסעתי כמה צעדים החוצה, והתחלתי להרגיש את החיוב מתחיל להתבצע. הרגשתי את הזמן
נשאב ממני. שנה אחר שנה, אני מזדקן. ראיתי את השיער שלי נושר על הרצפה, חלקו כהה
וחלקו לבן. הרגליים שלי נהיו חלשות. התיישבתי על הרצפה. הראייה שלי הדרדרה
במהירות, עד שכבר הפסקתי לראות בשתי העיניים. הרגשתי איך העור שלי נהיה רופף
ומקומט. נשכבתי. הראש שלי כאב ויד שמאל שלי רעדה. ואז,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
