וכל הבחירות שבחרתי היו לשם טובת הנאה

חייכתי

כי עצוב לי להיות עצובה

התפללתי

כי מפחיד אותי לפחד

שוררתי

בשביל לפרוק מטען מהלב

התלבשתי

כדי להיות מסוגלת להביט במראה

ויצאתי לטייל

כדי לפגוש ברוח שתפרוט לי על הנשמה

רק לי להסתובב בכיכר בשבוע הספר מרגיש כמו בית קברות , כרכים כרכים, מצבות מצבות של רעיונות, דעות, זכרונות ותקוות?

כותבת לעצמי

כדי לזכור את הסדר

בהתחלה מרגישה רע

מחפשת הקלה

סופרת דקות בין כדורים

מייחלת להקיא או למות

אחר כך באה הקלה

וכולי בה

צפה גב על ענן

שקט בראש

השרירים רפויים

וטוב לי

ואז כשהגוף או הנפש או וואטאבר שוכחים כמה נורא היה

הם מתעוררים בקטע רע

ומטרידים אותי

״למה עשית ככה

מה פתאום את נחה

ותראי איך נופלים לך דברים מהידיים

ומה פתאום שכחת

ואיזה לוזרית את״