איפשהו

במקום לא רחוק

יושב אדם או עם (או גם וגם)

ומייחל למותם

של ילדיי האהובים

הוא לא חולם רק על האדמה שעליה אנחנו יושבים

גם לא רק על ההון או הכוח שצברנו

הוא חולם על היום שבו נמות

ולא נהיה

אני וילדיי

וכל העם שלי

והוא שר שירים

וכותב תסריטים

ומטיף להמונים

נגד הזכות שלי לחיים

ואני לא שקטה

השנאה נושפת בעורפי

עושה לי להתכווץ בתוך עצמי

להרגיש דחויה, רדופה, אויב רע,

ואז אני יודעת ומבינה את מה שכולם תמיד אמרו

שטוב שיש לנו בית