אני מסתכלת על הילדים שלי ואני נהדפת מהחן שלהם, מהיכולת שלהם להביא את עצמם לידי ביטוי באופן פשוט בלי עכבות ואני תוהה אם זו גרסא משודרגת שלי, סוג של חוויה מתקנת בשבילי.

אפילו היום, כשאני כבר לא ילדה, אני מתקשה לשים בצד את הקליפות העבות, את ההגנות, החסמים ששמו לי, ששמתי לעצמי מזמן מזמן.

הלוואי והייתי יכולה להיות רק אני כמו שהם רק הם.

גם בגרסת הנטוראל אני בטוחה שזה לא יהיה קל, אבל זה בטח יהיה יותר אוורירי ומאפשר.