שוב פעם ערב בדיקות

שוב פעם הבטן שמתהפכת

וצריך להגיד משהו

וצריך להתפלל

אבל המוח שלי ריק

כי החיים האלה גדולים עלי

השילוב הלא אפשרי הזה של מוות וחיים

של טירוף ושגרה

ושל ילדים ושל מחלה

של תרופה ושל בחילה

כל המטענים האלה שאני מקפיצה מיד ליד בלהטוטנות

נזהרת ששום כדור לא יפול

עושים אותי מסוחררת

וכאילו שקטה

ותכף, תכף, אני מרגישה את זה בא

תבשיל ותצא הזעקה